יומן שייט: לג 6 - מירוץ 9 - מזהוהאי לצ'ינגדאו

 את הפוסט הזה, אני עורך בנוחות של ביתי. כן, החלטתי לוותר על חציית צפון האוקיינוס השקט. 

כמובן השאלה שאני נשאל היא לגבי הבחירה שלי היא "מה הסיבה לפרישתך?". אז אחד הדברים שלמדתי במהלך חיי, היא שאין באמת סיבה "אמיתית" אחת.

מה שחשוב לי הוא שאני שלם ושמח על הבחירה שלי.

אז מזמין אתכם לקרוא את היומן ואם זה מסקרן אתכם, תגיעו לסיבה שאתם בוחרים.

14/3

בשלושת הימים הראשונים של לג 6, נפלתי פעמיים. הפעם הראשונה היתה אתמול. עזרתי לביל בהוצאת מים מהבילדג' וכאשר העברתי דלי מלא לכיוון הסיפון, פתאום החלקתי לאורך ”מסדרון המוות”. מסדרון המוות הוא חלק בסיפון התחתי, מיד מתחת למדרגות הירידה שפתוח לכל רוחב הסירה. לא מעט אנשים נפלו לאורך המסדרון הזה בזמן הטיה חזקה. אף אחד לא באמת מת בנפילה הזאת, אבל הוא בהחלט גרם ללא מעט אנשים לפציעות שאילצו אותם לסיים את דרכם במרוץ.

למזלי החלקתי על הטוסיק כך שיצאתי רק עם חבלה קלה בכף היד. לאחר מספר דקות להרגעות, קמתי וחזרתי לפעילות.

הפעם השנייה קרתה היום בבוקר כאשר ישבתי לי על הספה במטבחון עם כוס קפה ביד. לפתע גל פגע ביאכטה הקפיץ אותי למקום הפנוי לידי ומשם הוקפצתי בתנועה קרקסית ישר למסדרון הקדמי כשהראש שלי מפספס במילימטרים ספורים את הצדנית הגדולה והקפה נשפך ישר על פניי. למזלי הקפה לא היה רותח אבל הפציעה במקרה היתה קצת יותר חזקה: מכה בשרירי הצוואר. המשחה להרגעת הכאב פעלה באופן פלאי וחזרתי לפעילות מלאה תוך כשעתיים.

כל זה קורה על רקע שילוב של ים סוער וקופצני עם עייפות. הותיקים ביאכטה זוכרים ים עם גלים הרבה יותר גבוהים אבל לא כל כך תלולים. לגבי העייפות, ביום שלפני היציאה למירוץ, האנה הודיעה לי שמכיוון שמספר המשתתפים בצוות הוא אי זוגי אז אני נבחרתי להיות לבד. לדבריה, הסיבה שהיא בחרה בי ולא באחד מהמצטרפים החדשים, היא משום שאני מעולה במטבח ולכן אוכל להכין את האוכל לכולם בעצמי. כמובן שמישהו מהצוות יעזור לי כל פעם בחלוקה ובניקוי המטבח. טוב, אולי לא הייתי צריך להכין אוכל כזה טוב בתורנות המטבח שלי במרוצים הקודמים.

מצד אחד, זה ממש נחמד שאני לא צריך לחלוק את הדרגש שלי עם עוד מישהו, מצד שני, משום שאנחנו 19, קיבלתי את דרגש ”ארון הקבורה” התחתון בצד הימני של איזור המגורים. זה לא נורא בפני עצמו אלא שהדרגש העליון משמש לאחסון תיקים ועובר את גדותיו כך שלא יכולתי להרים את הדרגש מספיק גבוה כאשר היאכטה נוטה ימינה. בסופו של דבר ליז ואני מצאנו פתרון אבל מכיוון שרוב הזמן אנחנו שטים בהטיה ימנית חזקה (בשל ההתעקשות על הקרבה לרוח), ביום הראשון לא ממש הצלחתי לישון.

ושוב עלתה השאלה, אולי זה סימן שאני לא אמור להמשיך למירוץ 10, לחציית האוקינוס השקט. 

תחילת המרוץ עצמו היתה די שגרתית. אחרי טקס נחמד במרינה, עברנו כל אחד ואחת מתחת לדרקון לשם ברכה. תהלוכת המפרשים התרחשה באותו המסלול של הגעתנו, מתחת לגשר הגדול בין מקאו להונג-קונג. ושוב זינקנו בזינוק לה-מן. בזינוק לה-מן היינו קרובים מאוד לרוח (כלומר בצד הנכון של הצי, הדבר נקבע בהגרלה) וגם, בפעם השנייה, ביצענו "טריק" שאפשר לנו להרים את המפרש החלוץ ולכוונן אותו במהירות שיא. כך שבדקות הראשונות הובלנו, אבל מכיוון ששטנו מאוד קרוב לרוח, היאכטות האחרות ששטו עם זווית יותר גדולה מול הרוח שטו מהר יותר ועברו אותנו. הטקטיקה של האנה לשוט קרוב מאוד לרוח עובדת במירוצים קצרים אבל אני לא בטוח שהיא נכונה למירוצים שלנו (ועובדה שהיא לא עבדה במירב המקרים עד היום).

16/3

כל בני המשפחה שמחים שחזרתי, הכלבים ובראשם לולה מסתובבים משמחה. אני מתחבק עם כולם ואז כולנו יוצאים לטיול עם הכלבים באילניה ואז... מכה ואני מתעורר מחלום לסיוט. 

בשל תורנות המטבח אתמול, זכיתי למנוחה לכל הלילה. זו היתה שינה חלקית משום שבלילה עברנו את מצרי לוזון, הידועים באיזור שבו עברנו, כ”מצרי הטלטלה”. שם שבהחלט מתאים להם. תחשבו על גלים לא מסודרים שמגיעים מכל כיוון אפשרי. מה שנקרא "מכונת כביסה". כל תחילת הלילה קיפצתי הלוך ושוב בדרגשי. בסופו של דבר נרדמתי חלקית (וחלמתי את החלום). חבטה חזקה של גל העירה אותי מהחלום הנחמד חזרה לסיוט.

בבוקר כשהעירו אותי למשמרת, המצב היה שונה לחלוטין. כמו הרבה פעמים, לאחר סערה, השמש יצאה והים היה שקט לחלוטין. יצא לי גם לנהוג בפעם הראשונה במירוץ וגם לבצע סיבוב בפעם הראשונה מאז שעליתי ליאכטה, סיבוב לא הכי מוצלח. בעצם אני מוצא את עצמי נוהג בצורה הרבה פחות טובה ממה שנהגתי באימון הרביעי (שם קיבלתי מחמאות רבות על הנהיגה).

אני חייב לומר שהחלום טלטל אותי ואני חווה געגועים הביתה כפי שלא חוויתי מקודם. נראה לי שהגעתי למסקנה הסופית לסיים את המירוץ בצ’ינגדאו. העובדה שהגעתי להחלטה בעת מצב מאוד נח של הים, מצב שבד"כ משכיח ממני את הקושי הרב של היום הקודם, מראה לי שזאת כנראה הבחירה הנכונה עבורי.

לגבי תורנות המטבח אתמול. בניגוד לארוחת הבוקר שהיתה נוחה, בשתי הארוחות הבאות נאלצתי להכין ארוחה תוך כדי שייט בהטיה מטורפת ובטלטלות המשוגעות. בניגוד לחששותיי, היתה לי עזרה רבה, גם מצ’לסי (הכלכלנית הזמנית שלנו, שאחראית על קניית המצרכים וכתיבת המתכונים) וגם מג'ונו, דייויד ו-וואסי שעזרו לי מאוד גם בחלוקת המזון וגם בניקיון לאחר הארוחות. 

18/3

ניצלתי את מזג האוויר הנח, להודיע להאנה על החלטתי לוותר על חציית האוקיינוס השקט. עכשיו כשזה סופי, הוקל לי מאוד ואני במיטבי מבחינת התנהלותי ביאכטה. במקום להתלבט אני יכול להתרכז בשייט.

ברוב מהלך היום היינו באיזור ללא רוח. מה שהיה מתסכל זה ששתי היאכטות ממזרח לנו וממערב לנו קיבלו רוחות סבירות, אפילו יאכטה שנמצאת באותו מסלול כמונו אבל מספר מיילים לפנינו קיבלה רוחות. כך שאנחנו אחרונים עכשיו. לאחר זמן מה קיבלנו רוחות גביות דרומיות שהביאו מזג אוויר חמים ושייט נעים. אבל חור הרוח הזה אפשר ליאכטות שלפנינו ליצור פער שנצטרך מזל גדול לסגור אותו.

בלילה הרוחות עלו והן, כמובן, מגיעות מכיוון יעדנו הבא כך שאנחנו מבצעים סיבובים מדי פעם. ומכיוון שהרוחות מגיעות מהכיוון ההפוך לזרם היפני, אנחנו מקבלים גלי רוח גבוהים ותלולים. מצד אחד מדובר על גלים גבוהים מאוד אבל מהצד השני המצב יותר נח בהשוואה למה שחווינו במצרי לוזון, שם אלו היו גלים שהגיעו מכל הכיוונים (מה שנקרא בפי ימאים  ”מכונת כביסה”). כאן מדובר על גלים שמגיעים מכיוון אחד כך שהגאי טוב יכול למנוע טלטלות חזקות שגורמות להאטה של היאכטה (ולפי דעתי גם לנזקים מבניים). הבעיה היא שרובנו לא כאלה הגאים טובים.

במשמרת הלילה, אחד הגלים האלה כמעט סחף לנו את מפרש היאנקי 2 אחרי שהחלפנו אותו ביאנקי 3 (ככל שהמספר גבוה, המפרש נועד לרוחות חזקות יותר). במאמץ עילאי שני שליש מחברי המשמרת הצליחו למנוע את איבוד המפרש. אחרי שהצלחנו לאבטח את המפרש נדרשה עוד שעה ארוכה ושימוש בחבלים שונים על מנת להביא את המפרש למצב שבו יכולנו לארוז אותו ולשלחו למחסן המפרשים. במהלך החילוץ, גל גדול שטף את המחלצים וחליפת ההצלה של אולי, אחד מאנשי הצוות, הופעלה אוטומטית. מראה קצת מצחיק לראות פתאום מישהו מתנפח. כמובן שאולי נאלץ לרדת לבטן היאכטה ולמעשה סיים את המשמרת. למזלנו, למחרת, הוא היה במשמרת מטבח, כך שהיה מספיק זמן לסדר את חליפת ההצלה שלו.

הנזק: איבדנו ידית ווינצ' אחת (כנראה ניתקה מנרתיקה ע"י המפרש) ועיקמנו את אחד מהעמודים שמחזיקים את הריילים (ומדובר על עמוד שנועד לעמוד בלחצים עצומים).

היום הרוח החזקה המשיכה, הגלים רק גבהו וגם נהיה הרבה יותר קריר. זמן להוסיף שכבה נוספת לביגוד.

20/3

קר מאוד! אתמול במשמרת אחה"צ לבשתי בפעם הראשונה את החליפה היבשה, חליפה שאמורה למנוע חדירת מים גם אם אתה לחלוטין טבול בהם. היא מגדילה סיכויי הישרדות במים קפואים. לבשתי את החליפה ונעלתי עליה את נעלי השייט. זה עבד מצויין חוץ מאשר למנוע מהרגליים שלי לקפוא. באיזור הידיים והצוואר, החליפה סוגרת עליך עם צווארוני גומי צמודים, מה שהקשה עליי לנשום. אני צריך ללבוש את החליפה עוד מספר פעמים על מנת שתתאים את עצמה לצוורי (או לחילופין אתרגל אליה).

מהמשמרות עצמן, אחה"צ והלילה מאוד נהניתי. עשינו מספר חילופי מפרשים וסיבובים, מה שעזר לי להתחמם. מה שכן, התקשיתי להתעורר גם בלילה וגם היום בבוקר משום שאני צובר חוסר שעות שינה כאשר היאכטה נוטה ימינה בזווית כזאת שאני לא יכול להתאים את הזווית של הדרגש שלי וצריך לאחוז במשהו על מנת להרגיש בטוח. בשעות הלילה לשמחתי הרוח שכחה וזווית ההטיה היתה סבירה, כך שישנתי (אבל קמתי באיחור קל).

ואכן, באחת מההטיות הללו, למרות שהוא גם כיוונן את זווית הדרגש, תומאס נפל מהדרגש שלו (העליון) על הרצפה. גם הוא, באורך פלא, שרד את הנפילה עם פציעה קלילה.

היום השמש זרחה ועדיין קר. חזרנו לארץ הדיג. הפעם יש יותר סירות דייגים ויותר מצופי דייג. והפעם לא כל מצופי הדיג כוללים משדרים למניעת התנגשות. מה שאומר שכל הזמן צריך להיות על המשמר. בזמן שהייתי על ההגה, הייתי צריך לשנות כיוון לפחות ארבע פעמים למניעת התנגשות במצופים כאלה. לשמחתנו לא היינו צריכים לעשות סיבוב.

בסך הכל,מאז שהחלטנו שאנחנו עושים את המירוץ שלנו, מצב הרוח הכללי על היאכטה מעולה. השמש עזרה מאוד לעניין. כמובן שאנחנו עדיין מכוונים מפרשים למהירות מיטבית אבל הלחץ של להשיג יאכטה זאת או אחרת לא קיים. מה שכן, נראה שנגיע לנקודת הסיום מחוץ לחלון הכניסה לנמל כך שנצטרך לחכות בחוץ עד למחרת בבוקר. עוד לילה קרררר!

22/3

כשאנחנו גולשים על גלים בגובה של בין 2 ל-4 מטרים, ברוח גבית של בין שלושים לארבעים קשרים, כשהשמיים כחולים והשמש זורחת, אני מבחין ולא בפעם הראשונה, בלחש הקסמים שמטיל עליי הים. התחושה העילאית שלוחשת לך "שכח”. שכח את הסבל שגרמתי לך רק לפני יום, יומיים. שכח את הבדידות, שכח את הבית ואת המשפחה.

אני לא יודע אם הלחש הזה הוא ברכה או קללה. אני יודע שאני שמח שבחרתי להתחייב לחזור הביתה, כי אחרת אולי הלחש הזה היה גורם לי להמשיך.

אז כאמור אתמול בבוקר התעוררנו ליום בהיר (אבל קר). בבוקר היו לנו רוחות חלשות, שהתגברו אט אט לקראת הצהריים ובלילה התחזקו עד כדי כך שאנחנו שטים כרגע עם יאנקי 1 במקום ספיניקר. היאכטה טסה ומתנדנדת אט אט על הגלים בתנועת ערסל נעימה. 

וכפי שקורא כל פעם, הלחש עובד וכולם במצב רוח מעולה כאילו רק שלשום לא נדרשנו למאמץ עילאי אפילו להחלפת בגדים.

בימים האחרונים הרבה דברים שאני עושה על היאכטה, אני עושה בפעם האחרונה. לפני כשעה סיימתי את הנהיגה האחרונה (והייתי די גרוע בה). מחר ב-7 בבוקר ארשום את הרשומה האחרונה בלוג (כי היום אני בתפקיד הנווט).

היום בערב או בלילה נגיע לקו הסיום ואז נשייט לנו על מנוע לעבר המרינה האולימפית של צ’ינגדאו.

23/3

בניגוד לתחרויות רבות אחרות, בתחרויות השייט "off shore", נהוג שכל יאכטה שמגיעה מקבלת יחס של מנצחים. זה קרה בוואנדה גלוב, וזה כמובן קורה גם במרוץ קליפר. למרות שהגענו אחרונים, זכינו לקבלת פנים של מנצחים: זיקוקי דינור בכניסה, סר רובין נוקס-ג'ונסטון (האדם הראשון שהקיף את העולם במרוץ סולו והיזם של מירוץ קליפר) קיבל את פנינו על הרציף וברך את האנה ואותנו על ההישג, כולנו צעדנו בתהלוכה לבמה מלווים בתופים ובדרקונים (כמובן), כל המכובדים הגיעו לנאום, האנה קיבלה כובע מיוחד וגלימה אדומה וכולנו זכינו בכובע צמר ובובת דרקון. וכמובן, השמפניה שהאנה השפריצה על כולנו.

זה היה מאוד מרגש להכנס למרינה האולימפית של צ'ינגדאו ולעמוד על הבמה שעליה עמדו אלופים אולימפיים בשייט באולימפיידת 2008.

ובארוע מרגש זה הסתיים המסע שלי במרוץ קליפר 23/24. 

כמובן שהגעתי לעזור בניקוי העמוק והגעתי להפרד מהצוות שעה לפני שיצאתי לטיסה הראשונה לכיוון ישראל. אני מאחל לקבוצה מסע מוצלח בחציית צפון האוקינוס השקט. הם יוצאים בצוות מאוד מצומצם לחצייה (בנוסף אליי עוד שלושה ויתרו או נאלצו לפרוש מהמרוץ העשירי), אבל לפעמים צוות מצומצם הוא גם צוות מאוד מוצלח (מניסיון בעולם העסקי).

יומן שייט: לג 5 - מרוץ 8 - מהאלונג ביי, וייטנאם לזהוהאי, סין

 לאחר סיום אחד המרוצים הארוכים (5000 מיילים) ומנוחה של שנים עשרה ימים, יצאנו למרוץ "קצרצר” של 600 מייל בלבד.

אבל לפני יומן השייט הקצר, חובה מהבלוג הקודם. סופסוף קיבלתי את הסרטון שלי נוהג עם ספיניקר ברוח צד/קדמית כהה.

3/3

הזינוק של מירוץ 8 התקיים ביום הולדתי! 

כמו במירוץ הקודם, הזינוק עצמו התקיים בלב ים בזינוק לה-מן (הסבר בבלוגים הקודמים שלי). אבל לפני הזינוק היה לנו ארוע פרידה גדול, נאומים ארוכים, סיקור טלוויזיוני, הופעה מסורתית יפה וליווי של מצנחי רחיפה ממונעים בזמן "תהלוכת המפרשים", תהלוכה שבה כל היאכטות שטות בשורה ארוכה עם מפרשים מורמים. 

כשיצאנו מאיזור האיים של האלונג ביי זינקנו.

במהלך השיט הספקתי לבצע שיחת וידאו עם חלק מהמשפחה וגם קיבלתי וידאו מאבירם (שישן בזמן שיחת הוידאו) שאאלץ לראות כשנגיע לסין משום שלא הספקתי להוריד אותו לפני שאבד הקשר. בכל מקרה גם קיבלתי מכתב וכרטיס ברכה שפתחתי וקראתי בשמחה. התברר שלברטק יש יומולדת כך שחגגנו ביחד על עוגה שנקנתה בעוד מועד בהאלונג. הסיכוי שלשני אנשים באותה הקבוצה יהיה יומולדת באותו היום הוא יותר גבוה ממה שחושבים, אבל מה לגבי הסיכוי שנחלוק אותו דרגש? טוב, אם לוקחים בחשבון שליז סדרה את החלוקה והיא יודעת את תאריכי הלידה אז כנראה זה לא מקרי.

בעוד כל הערב שטנו ברוחות צד חזקות במהירות מעולה, כשהתעוררתי בבוקר גיליתי שאנחנו ב’חור רוח’, איזור שהרוחות בו חלשות מאוד עד לא קיימות. כל היאכטות נתקעו באותו האיזור ורק לקראת אחה"צ קיבלנו קצת רוחות. הנהיגה באיזור כזה לא פשוטה משום שבאופן טבעי היגוי של יאכטה מתאפשר רק כשיש זרימת מים על מדף ההגה, כלומר כשהיאכטה נמצאת בתזוזה. כשהיאכטה שטה מאוד לאט מאוד מאתגר לדאוג לכך שהיאכטה תהיה בכיוון הנכון. פעם אחת במהלך התור שלי על ההגה, היאכטה איבדה היגוי לחלוטין והחלה לסטות מהכיוון, אבל לאחר מספר דקות ההיגוי חזר ולאט לאט חזרנו לכיוון הרצוי.

5/3

שוב פעם מוצא מקלט מהחום  במחסן המפרשים הקריר (יחסית).

אז מה קרה מאז הדיווח הקודם? לאחר שייט עם רוחות קלילות, קיבלנו שלשום בערב רוחות חזקות. מכיוון שהשייט היה מול הרוח היאכטה שטה בהטיה גדולה. בשלב מסויים במשמרת הערב, המטבח שלח למעלה דלי מלא זבל אורגני לזרוק לים. כשזורקים זבל מהיאכטה רצוי לעמוד במורד הרוח, כלומר בצד הנמוך של היאכטה. ההטיה היתה כזאת גדולה שכאשר עברתי לצד הנמוך נאלצתי לטבול את רגליי במים ששטפו את הצד הזה של היאכטה. למרות שנעלתי סנדלים וגרביים, רגליי לא נרטבו! זאת בשל ההחלטה הנבונה לקנות גרביים אטומות למים של סיל סקין!

אתמול ברטק ואני היינו הטבחים. ניסיתם פעם להכין אוכל בהטיה של 45% ויותר? החלק הקשה יותר היה לעלות על הדרגש. הדרגש שבד”כ נמצא בגובה של כ-70 ס"מ מהרצפה פתאום ”עלה” לגובה של כמטר וחצי! לקח לי כעשרים דקות למצוא את התרגיל האקרובטי שיאפשר לי לעלות לדרגש.

היום בבוקר כבר עברנו לשוט צפונה ברוחות דרומיות שגם הביאו איתם מזג אוויר חם (כן, זו הסיבה שאני כותב את החלק הזה במחסן המפרשים).

המירוץ הנוכחי הוא קצר מאוד, רק 600 מייל. הבעיה הגדולה, שבשל הגאות והשפל יש לנו חלון כניסה של שעתיים בלבד ליום. מה שאומר שאם נסיים את המירוץ חמש דקות לאחר סגירת החלון, נצטרך לחכות 23 שעות לכניסה למעגן! כך שיש מוטיבציה גבוהה לסיים מהר. אבל לנפטון יש תכניות אחרות. היום בפגישת הצהריים האנה הביאה לנו ידיעה שאנחנו עומדים לקבל עוד 12 שעות של רוחות קלילות מאוד ולאחר מכן שייט במעלה הרוח (כלומר כשהרוח מגיעה מכיוון נקודת הסיום). מה שמוריד למספר אפסי את הסיכוי להגיע בחלון הזמן הראשון!

6/3

חוסר המזל רודף אותנו שוב! היה נראה שמצוף הדייגים רחוק כחצי ק"מ מאיתנו אבל פתאום הוא התקרב אלינו במהירות והיאכטה נעצרה. זה קרה כחמישים דקות לפני סיום המירוץ. לא ראיתי את האנה כל כך מתוסכלת. עד שנתקענו במצוף הובלנו במקצת על צ’ינגדאו ועכשיו ראינו אותם חולפים אותנו לאט לאט, כאילו על מנת להגביר את התסכול. הארי, שהיה על ההגה בשלב הזה החוויר אבל האנה הבהירה מייד שזו לא אשמתו.

הצלחנו להשתחרר מהמצוף די מהר וללא חיתוך החבל אבל זה דרש את הורדת הספיניקר והורדת האנה למים. בעקבות זאת ירדנו ממקום 8 למקום 9 במירוץ.

נלך קצת אחורה בזמן: כשברטק העיר אותנו למשמרת הזריחה (4 עד 7) הוא אמר לנו ”ברוכים הבאים למשמרת האחרונה במירוץ”. התברר שמנהלי המירוץ מעוניינים שהיאכטות יגיעו בחלון הזמן הראשון, היום. לכן, בשל הרוח האפסית, הוחלט לעצור את המירוץ בשעה 7 בבוקר. המיקום בטבלה חושב עפ"י המרחק היחסי של כל יאכטה לקו הסיום.

יש נושא שדורש הבהרה, במיוחד לשייטים הישראלים. לעומת הדייגים החאפרים בחלק המזרחי של הים התיכון, מצופי הדייג בים הסיני מסומנים היטב גם ליום וגם ללילה ובנוסף גם מכילים משדר AIS שמאפשר לנו לראות אותם גם במכשירי הניווט. עברנו עשרות מצופים כאלה במשך השיוט. כנראה החבל של המצוף שעליו נתקענו היה ארוך מדי ונסחף עם הזרם ולכן הוא נתפס במדף ההגה מבלי שראינו אותו.

אישית, נדבקתי בוירוס שעובר בין חברי הצוות ואני משתעל ומרגיש נאכס בכלליות. לכן כאשר התחלנו במוטור סיילינג (כלומר שימוש במנוע ובמפרשים על מנת להגביר מהירות) הלכתי לישון בניגוד לחלק גדול מאנשי הצוות שהתחיל בביצוע הניקיון העמוק על מנת לחסוך זמן על החוף.

בהגעה לזהואי, כל היאכטות שהגיעו (השתיים האחרונות לא הספיקו) שטו במצעד מפרשים ארוך, מתחת לגשר הארוך בין מקאו להונג-קונג לעבר המעגן שם התקבלנו בטקס מרשים ביותר.

זמן לנוח ולטייל לפני השייט צפונה לצ’ינגדאו. שם הטמפרטורה כרגע היא 5 מעלות ביום!

יומן שייט: לג 5 מרוץ 7 - ממצרי לוזון להאלונג ביי ויטנאם - ים סין הדרומי

 

14/2

היום חג וולנטיין. למרות שזהו חג שאנחנו מעדיפים לא לחגוג, אבירם חשש שאהיה היחיד שלא פותח מכתב ולכן הוסיף מכתב למועד זה גם (כמו ל-1/2, יום הנישואין שלנו ולט"ו בשבט). בסופו של דבר אני הייתי בין היחידים שפתח מכתב. שזה מעניין משום שהיו מכתבים שנפתחו באירועים משונים כמו חג העפיפונים הלאומי.

הגענו למצרי לוזון בקצה הצפוני של הפיליפינים ויש לנו פחות מ-900 מייל לסיום המירוץ. משעות הצהרים אנחנו שטים עם ספיניקר במורד הרוח, כלומר הרוח מאחורינו והמפרש שנראה כמו מצנח מושך אותנו קדימה. הרמת המפרש התרחשה בדיוק כשהייתי על ההגה. כמובן שאלה, סגן הסקיפר, לקחה את ההגה לביצוע ההרמה עצמה אבל אני נשארתי מאחורי עמדת ההגאי כך שזכיתי לראות מקצוענית נוהגת את היאכטה בזמן ההעלאה וגם נוהגת עם ספיניקר בים גלי מאוד. במשמרת הלילה עשינו את המהפך הראשון שלנו. בניגוד למה שאנחנו רגילים ביאכטות הקטנות, בקליפר מהפך דורש הכנה מדוקדקת ולוקח לפחות 5 דקות. כמו כן שמרנו מרחק מהיאכטה PSP שניצלה מצב "שעון חול" שהתרחש בלילה (לא במשמרת שלנו) ועלה לנו בשעה עד שעתים עיכוב. מצב "שעון חול" קורה כאשר המפרש מתקפל בתוך עצמו ויוצר צורה שדומה לשעון חול. למזלנו המפרש לא נפגע אבל המשמרת הקודמת נאלצה להוריד אותו ולהרים מפרש אחר. 

לא ייאמן שלאחר כחמשת אלפים מיילים יאכטה עברה אותנו במרחק של כמה מאות מטרים!

אנחנו בישורת האחרונה של המירוץ ורק 50 מייל מהיאכטה המובילה כך שהכל יכול להיות. נראה איזה הפתעות נקבל בים הסיני הדרומי.

לצערנו שמענו שאחת היאכטות פנתה לפיליפינים על מנת להוריד פצוע שנפגע בשורש כף היד בסופה. 

15/2

בוב שם לב שאתמול התעצבנתי. לפני השינה הארי האחראי משמרת שלנו בה לדבר איתי. אתמול במשמרת אחה"צ לא קיבלתי הזדמנות להיות על ההגה למרות שמאוד רציתי להתנסות בנהיגה עם ספיניקר (המפרש הגדול) ברוח גבית. ירדתי מהמשמרת מאוד עצבני ואני מודה שעשיתי גם שביתה איטלקית קטנה כשלא מילאתי את הלוג במשך שלוש שעות. 

בוב בן ה-70 הוא המהנדס שלנו והוא מגיע מהאי ג’רסי. במקרה גם הארי מגיע מאי קטן (אם כי גדול יותר), האייל אוף מן ויש לנו עוד משתתף, דייב שמגיע מהאי ג’רסי. איזה סיכוי יש שביאכטה עם צוות של 18 איש יהיו שלושה אנשים מהאיים האלה (מדובר על טריטוריות בריטיות אוטונונומיות עם עשרות אלפי תושבים בסה"כ).

 בוב סיפר לי שגם הוא חווה את אותה הבעיה כאשר רק לחלק מהמשתתפים נותנים לנהוג והם משתפרים בעוד הוא קיבל פחות זמן על ההגה. 

היום קיבלתי את זמני על ההגה עם הספיניקר ברוח גבית.

אבל זה היה סוג אחר של ספיניקר משום שבלילה החלפנו את הקוד 2 לקוד 1. ככל שהקוד נמוך יותר המפרש נועד לרוחות חלשות יותר ולכן הוא גדול יותר ועשוי מחומר יותר קל ודק. הארי העריך מאוד את העובדה שהצלחתי להוריד את הספיניקר לבטן היאכטה כשהוא מכוון נכון כך שחסכנו לפחות שעה עבודה בצמרור של המפרש. כמובן שלא עדכנו את החבר'ה למעלה על חסכון הזמן וניצלנו אותו למנוחה;-)

ולמי שמתעניין, צמרור ספיניקר היא שיטת אריזה של המפרש שבה כורכים חוט צמר כל כמטר על המפרש וכך נוצרים שלושה ”נקניקים”. את הנקניקים אנחנו ”מפוצצים” בעת הנפת המפרש. מראה עוצר נשימה. 

אז עכשיו אנחנו שטים ברוחות קלות במהירות של כ-6 קשר (10 קמ"ש) בים סין הדרומי מנסים לחמוק מסירת דייג ולשכנע ספינות משא ומכליות לשנות במעט את כיוונן על מנת לתת לנו לעבור (רוב הקברניטים פשוט מסרבים למרות שהם אמורים לעשות את זה על פי חוקי הדרך אבל לך תתווכח עם מכלית באורך 200 מטר).

באחד המקרים האנה לקחה את ההגה לידיה על מנת לשוט ברוח קדמית עם ספיניקר על מנת להמנע מהתנגשות. זה היה די מפחיד ועברנו את ספינת המשא במרחק של פחות מ-200 מטר (מרחק המעבר המקובל הוא בסביבות מייל).

16/2

היום ברטק ואני טבחים ונדרש למיטב יכולת האילתור שלנו. מה שיש בשפע זה שימורי פירות, חוץ מזה המצב עגום כשאפילו השמן נגמר לנו. הכלכלנית שלנו עשתה עבודה לא טובה הפעם. כמו כן היא ציידה אותנו באוכל ל-24 יום במקום ל-30. עוד סיבה להקדים. היום בבוקר לראשונה לא היה לנו גם לחם טרי (כן, מהיום התשיעי אנחנו אופים לחם טרי מדי יום) אז הגשנו דייסת שיבולת שועל. הלקוחות של המסעדה היו מרוצים. נראה איך הם יתייחסו למנות בארוחת הצהריים והערב.

17/2

הארוחות עצמן יצאו די טוב. הכרתי לאנגלים איך להכין קוסקוס! (הם לא ידעו שצריך להפריד את הגרגירים עם מזלג). בהמשך אפילו הכנתי קסטרד, סוג של קרם חם וטעים. אני חייב למצוא אבקה להכנת קסטרד בישראל.

להיות על ההגה כשיש מעט רוח זה לא פחות קשה מלנהוג ברוח חזרה מאוד. קיבלתי את ההגה מאלה (הסגנית של האנה) לאחר שעשינו מהפך עם הספיניקר על מנת שלא נתנגש בסירת דייג. בהתחלה זה היה מבלבל מאוד, מד הרוח הסתובב סביב עצמו. לקח לי מספר דקות למצוא את הכיוון הנכון כשאני מספק הרבה עבודה למי שאחראי על מיתר הספיניקר (החבל ששולט על הכיוון של הספיניקר). לצערינו הרוח נחלשה כמעט לחלוטין ולמעשה נסחפנו עם הזרם (במקרה נסחפנו לכיוון הנכון).

נכנסתי לרשימה של מי שיודע לנהוג במשמרת שלנו. עכשיו יש לנו שני ”זקנים רטנוניים” בוב וביל, שניים ב”משבר גיל העמידה” אנדריאן ואני ושלושה ”פתיתי שלג” אלן, הארי וליז.

מכיוון שלא היה לנו הרבה מה לעשות למדנו שני משחקי קוביה. אחד נקרא ’דייס’ שהוא די פשטני והשני נקרא ’פרקלר’ (או משהו כזה) שדורש יותר חשיבה אסטרטגית. בסופו של דבר הורדנו את הספיניקר והרמנו מפרש עוד יותר קל שנקרא ’ווינד סיקר”. במסגרת ההורדה השגנו שיא חדש של ’צמרור’ הספיניקר: 15 דקות בלבד! חמש דקות מהר יותר מהשיא הקודם (של המשמרת השנייה).

הדבר המרגיז באמת הוא שחמש דקות לאחר שהמשמרת השנייה עלתה, הרוח עלתה ואנחנו שטים מהר שוב;-) 

עברנו את הקצה של האי הויאן וחזרנו לשוט במהירות טובה של 10 עד 12 קשרים. במשמרת הערב הצטרפו אלינו שני ציפורים בגודל של דרור. לקח להם כ-20 דקות למצוא מקום לנוח עליו. באופן מפתיע הם בחרו בחבלים הכי מתנדנדים. זה מעניין לראות אותם שומרים על איזון מושלם על חבל שמתנופף לו ברוח. בשלב מסויים אלה עברה ליד החבל, הם התעופפו ורק אחד מהם חזר והמשיך בלוליינות. לאחר כשלוש שעות עוד מישהו עבר ליד החבל וגם הציפור השני נעלם לו.

בלילה אנחנו רואים את אורות של העיר סנייה שנמצאת בקצה הדרומי של האי, כמו כן אנחנו רואים לא מעט זבל פלסטי. 

עוד כ-150 מיילים לסוף המרוץ!

18/2

שייט ספיניקר ברחות עזות וגלים זה מאוד מאתגר. הפעם אלה לקחה את ההגה. בשלב מסוים אלה החליטה להוריד את הקוד 2 ולעבור לקוד 3 (בשל הרוחות). בזמן ההורדה הספיניקר נתקע ואחד המעלנים שלו נפתח. לא היתה ברירה, אלה היתה צריכה לעלות לקצה התורן על מנת להוריד את המעלן. לשם כך ארבעה גריינדרים (כולל אני) העלנו אותה תוך 20 שניות למעלה ותוך 20 שניות נוספות היא ירדה כשהמעלן בידה. איזה מזל שאנחנו משתמשים בשני מעלנים לספיניקר.

19/2

הגענו לקו הסיום! ואיזה סיום מורט עצבים זה היה!

עשרות המיילים האחרונים התאפיינו ברוחות חלשות ובתחרות צמודה מאוד עם Our Isles and Oceans (OIAO). לצערנו הם היו ממוקמים יותר טוב מבחינת הרוחות ואילו אנחנו נאלצנו להחליף מפרש ממש לפני הסיום. התוצאה היתה שהם עברו את קו הסיום כשבע דקות בלבד לפנינו. דבר מדהים בפני עצמו במירוץ של מעל לחמשת אלפי מיילים. 

עכשיו אנחנו בדרך למפרץ האלונג.

בשלושה ימים הבאים נבצע ניקוי יסודי ועבודות תחזוקה ואח"כ אני מתכנן טיול למרכז וייטנאם השמשי יותר.

ולמי שמתעניין ב"צמרור" של מפרש הספיניקר, הנה המפרש מצומרר ופרוש. הצילום הוא מיום הטיפולים שבו סרקנו את כל מפרשי הספיניקר לאורכם ולרוחבם על מנת למצוא פגמים: חורים קטנים או פרימה של תפרים.

יומן שייט: לג 5 מרוץ 7 - לאורך מזרח הפיליפינים מקו המשווה למצרי לוזון

 אבל לפני, מתברר ששכחתי חלק חשוב מהשייט עד לקו המשווה, איזור הדולדרום...

אז הנה:

2/2

זוכרים את השעון שאבד לפני יומיים? ובכן, ישבתי לי במחסן המפרשים, כשהצוהר הענקי של המחסן פתוח הוא מהווה מפלט נהדר מהחום הבלתי נסבל בבטן היאכטה. לרגע הצצתי הצידה והנה בפינה אני רואה את השעון! מתברר שהוא נפל מהזרוע שלי כשעזרתי בהורדת או בהעלאת מפרשים אל או מהמחסן.

הגענו למסדרון הדולדרום, אזור שבו הרבה ספינות מפרש נתקעו ללא רוחות במשך ימים ואפילו שבועות ארוכים. למזלנו, חוקי התחרות מתירים לנו להפעיל את המנוע ל-36 שעות במסדרון, שבהם אנחנו חייבים לשוט בדיוק 10 מעלות (כלומר עד 600 מייל).

אתמול היתה תורנות המטבח של ברטק ושלי. ברטק הוא השותף שלי בדרגש, מה שאומר שאני פוגש אותו רק בחילופי המשמרות ובתורנויות המטבח. לפני ארוחת הצהריים יצאתי לסיפון ולנגד עיניי נגלה מחזה מרהיב. לא זכור לי שראיתי ים כל כך שקט. תדמיינו אגם מים שקט שנפרש לאינסוף. מדי פעם להקות של דגים מעופפים ריחפו על פני המים וגם מספר ציפורים ריחפו ממעל מנסות לתפוס את הדגים. אחת מהיאכטות האחרות שטו כארבע מאות מטר מאיתנו.

לאחר תורנות מטבח יש לנו לילה שלם לישון ואנחנו גם מחליפים משמרת (כדי להכיר את שאר חברי הצוות). ומכיוון שהמשמרת שלי מתחילה ב-1300, קיבלתי עוד זמן מנוחה יקר!

בתמונה, ניתן לראות את כולנו מצטופפים בצל בשעת עדכון הצהריים בדולדרום...

6/2

לא זכור לי אי פעם שחוויתי כזאת נדנדה ברמת אנרגטית פיזית ורגשית. אתמול היה מהימים הגרועים ביותר שלי. "מה אני עושה כאן בכלל” שאלתי את עצמי אתמול במשמרת הלילה כשאני תשוש לחלוטין מהחלפת מפרשים. היום, לאחר שבפעם הראשונה מאז ימים רבים הצלחתי לישון כארבע שעות ברציפות, הרגשתי הרבה יותר טוב. אבל הטלטלה הזאת קיימת כל הזמן.

אתמול בשעות אחה"צ, כשאני בדרגש שלי, הרגשתי שהיאכטה נוטה באופן קיצוני מהרגיל ומתחילה להיות המולה למעלה. לשמחתי הייתי מוכן והדרגש שלי כוון נכון ופיסת הבד שאמורה להגן עליי מנפילה עשתה את עבודתה.

ענן הסערה הזה, הרס לנו את התוכניות. אחרי 24 שעות של התקדמות נאה כשחשבנו שכבר מצאנו את רוחות הסחר, פתאום נאלצנו לפנות לכיוון הלא נכון. היאכטות ששטו מאחורנו ראו מה קורה לנו ולקחו פנייה צפונה. מאז, אנחנו 24 שעות תחת העננים והגענו למקום התשיעי במרחק של 40 מייל מהיאכטה הקרובה ביותר אלינו. אחה"צ המצב השתפר וחזרנו לנוע בכיוון הנכון, אולם נצטרך הרבה מזל להתקדם מעבר למיקומנו. כרגע כל מה שאנחנו יכולים זה לשוט בצורה הטובה יותר, לנהוג בקו ישר ככל האפשר ולכוון מפרשים בהתאם.

8/2

כמות הכוכבים שרואים בלילה בהיר בים הפתוח זה אחד הדברים עוצרי הנשימה. במשמרת של בין 19 ל-23 ראינו כמובן את אוריין, את הצלב הדרומי, אבל גם את העגלה הגדולה זורחת ואפילו את כוכב הצפון! במשמרת השחר ראינו את מערכת עקרב המדהימה ואת ונוס והירח זורחים ביחד.

הדברים האלה הם אלה שעוזרים לי להמשיך הלאה במטוטלת הרגשית שאני חווה. 

מבחינת מקומנו. מצבנו השתפר מאוד משום שב-24 שעות האחרונות היו לנו רוחות ממש טובות ואילו היאכטות האחרות נתקעו בחורי רוח. המרחק שלנו לקבוצה המובילה הוא כ-20 מייל, שזה כלום בהתחשב שעברנו כ-3000 מיילים עד עכשיו. הכל עדיין פתוח. 

9/2

אנחנו כבר מאומנים היטב בצמצום מפרשים מהיר, גם הפעם כשאנחנו רטובים עד לשד עצמותינו מגשמי מונסון. הפעם הייתי בעמדת בדיקת היגוי ומצאתי את עצמי מגיע לעמדת הקופי גריינדר עוד לפני שהתחלנו בצמצום. זה חתיכת מרחק שצריך לעבוד כשהיאכטה בהטיה של כ 60 מעלות וצריך להיות קשור כל הזמן. הרוח החזקה אפשרה לנו להתקדם עוד במיקום שלנו. 

אישית, מכיוון שבשל הסערה, לא נתנו לי לנהוג ועובדת היותי ספוג במים רק העצימה את הדכדוך. למשמרת הלילה כבר יצאתי עם ביגוד סערה משום שלא יכולתי להרשות לעצמי להרטיב עוד בגדים. 

היום אני במשמרת בישול. מה שאומר שאשן כל הלילה. את הזמן שבין ארוחת הבוקר לארוחת הצהריים ניצלתי לצילום כמה מערכונים בציוד המדיה. מקווה שויהיה לי אפשרות לערוך אותם. התוצאה תגיע כשנגיע לנמל הבא שלנו, האלונג ביי.

כן, מעבר למשמרות על הסיפון, יש המון תפקידים נוספים שעוברים ברוטציה: הטבחים מכינים את הארוחות במשך כל היום ודואגים לניקוי המטבח, כמובן. המהנדסים בודקים את המנוע, הנווטים ממלאים יומן כל שעה עגולה עם כל מיני נתונים (דרישה חוקית), מנקי הראשים (כך נקראים השירותים ביאכטה) דואגים להיגיינה. אחד התפקידים הקשים הוא ריקון הבילדג’, החלק שבתחתית היאכטה שדואג להתמלא במים כל הזמן. אמנם יש משאבות (ידניות) אבל כשהיאכטה בהטיה, המים נמצאים באיזור ללא משאבה ופשוט צריך להשתמש בדלי שמועבר לסיפון לשפיכה לים. אל דאגה, זה לא אומר שאנחנו טובעים, הבילדג’ מתמלא ממי הגשמים, הגלים ואפילו מהזיעה שלנו.

10/2

היום לראשונה נהגתי את היאכטה עם מפרש ספיניקר וזה היה מאתגר מאוד. מפרש הספיניקר הוא מפרש ענק שדומה קצת למצנח. ההיגוי שלו כשאנחנו אמורים לשוט בניצב לרוח בכלל לא פשוט. דבר ראשון, בניגוד לשייט חופי, אין ממש נקודת ייחוס לנהיגה. לפעמים נעזרים בעננים אבל לרוב פשוט שטים לפי כיוון המצפן. דבר שני, עם מפרש הספיניקר משבי רוח חזקים מעלים את היאכטה לרוח, כלומר גורמים לה לנוע לכיוון הרוח, מצב שאנחנו רוצים להימנע ממנו. הקיצר מדובר על עבודת סיבובי הגה גדולים ללא הפסקה. זה היה סיום נחמד למשמרת די משעממת. ביל צילם אותי בגו-פרו, מקווה שאוכל לצרף את הסרטון מאוחר יותר.

11/2

כבר כשלושה ימים אנחנו שטים ברוח די קבועה עם הספיניקר. היום יצא לי לנהוג שוב והרגשתי הרבה יותר נוח. שעת הנהיגה עברה כמו כלום. היום בערב אנחנו מצפים לפגוש חזית סוערת במיוחד ואנחנו מתכוננים למצב השרדות. לשמחתנו יש לנו מספיק מרחב על מנת לשוט עם הסופה. זה אומר מצד אחד שנשוט מהר ובנוחות יחסית ומצד שני נהיה בסופה יותר זמן.

13/2

הסופה מתחילה עם רוחות חזקות ועם חלוף השעות הים עולה והגלים שוטפים את כולנו. גלים של מים חמימים. כך שאנחנו כולנו לובשים בגדי סערה אבל נועלים קרוקס או נעל דומה. עבורי הסופה התחילה קצת לפני שהרוחות החזקות התחילו, כאשר עליתי לסיפון הקדמי להורדת היאנקי 1. לא תמיד, אבל באותו הלילה המעבר לסיפון הקדמי היה כמו מעבר לעולם אחר, מעולם של שקט יחסי בקוקפיט לעולם סוער ורטוב. הגלים היכו בנו ללא רחמים כשאנחנו נאבקים להוריד את המפרש החלוץ הגדול והכבד ביותר ביאכטה. את קיפול המפרש עשינו בזמן החלפת המשמרות משום שכל הצוות נדרש לשם קיפולו.

השייט בסערה רחוק מלהיות נעים. למרות שהתכנית המקורית היתה לשוט עם הסופה, כיוון הרוחות דרש שייט בניצב ומול לרוח. מה שאומר שהיאכטה נטטה כל הזמן בזוויות מטורפות. המשמרות עצמן די משעממות כשאנחנו יושבים בחוץ עם בגדי סערה וסופגים גלים מדי פעם. יצא לי גם לנהוג ביאכטה פעמיים, היגוי די קשה.

אלו בדיוק הימים שאני שואל את עצמי "מה אני עושה כאן?". אבל הנה, די מהר השמש יצאה והרמנו את הספיניקר ואפילו החום בבטן היאכטה נעשה סביר. הלילה אפילו כיביתי את המאוורר משום שהיה לי קר מדי. 

הגרטור כנראה יתוקן רק בהלונג ביי, כך שעכשיו אנחנו מפעילים את המנוע לשם הפעלת מטפיל המים ולטעון את הסוללות של היאכטה. הטענת מכשירים פרטיים מוגבלת משום שמנוע היאכטה זולל הרבה יותר דלק מאשר הגנרטור. 

והנה סרטון נוסף של שייט בסערה. אני יושב שם עם כובעי הכחול ומדבר עם בוב שלבוש במעיל האדום...

יומן שייט: לג 5, מרוץ 7 - מאיירלי ביצ’, אוסטרליה לקו המשווה

29/1
בבטן היאכטה חום בלתי נסבל ועל הסיפון השמש קופחת. ב-"גאלי", המטבח וחדר האוכל ישנם שני שעונים. על אחד מהם מד חום. כאשר אנחנו מבשלים הטמפרטורה עוברת את המקסימום של המד חום: מעל 50 מעלות צלזיוס! אני כל כך שמח שהבאתי את המאווררים הנטענים שמאפשרים לי שינה מסויימת בין המשמרות.

היום, משמרת הבוקר דווקא התחילה טוב. הרגשתי רענן ומוכן למשימות השונות. כמו כן, נבחרתי לנהוג שני. לפני הנהיגה אנחנו משגיחים על ההגאי הקודם לנו. המטרה היא לנווט את היאכטה בכיוון שנקבע עם כמה שפחות סטיות. לאחר כשעה וחצי של ניסיון לעקוף את היאכטה שלפנינו עברתי לעמדת הגאי אבל לא לזמן רב. לא בגלל שנהגתי לא טוב אלא משום שרגלי הימנית פשוט בערה.

למרות טון של קרם הגנה, הרגל נשרפה.

את השאר של המשמרת ביליתי בין הסאונה בבטן היאכטה לבין ניסיון למצוא צל על הסיפון. מחר אלבש מכנסיים ארוכים.

יש לי קרם אלוורה, כך שאני מקווה שהרגל תחלים במהירות.

מבחינת מיקומינו בצי אנחנו במקום העשירי, אולם המרחק שלנו מהיאכטה המובילה הוא בסה’כ 10 מייל שזה כלום כשמדובר על מירוץ של כ-6000 מיילים. אנחנו מתקדמים יפה ושומרים על המרחק מהמובילים כך שהכל פתוח.

31/1
נכנסנו לענן סופה לא כל כך מוכנים. כשהרוח התגברה בפתאומיות, הרגשתי שאני מנסה להזיז את ההגה על מנת להחזיר את היאכטה לכיוון, אבל ההגה לא זז. בהתחלה חשבתי שזה בגלל ההתגברות הרוחות אבל אז הארי האחמ’ש שלנו רמז לי שהאנה לקחה שליטה על ההגה.

מצב הים השתנה בבת אחת ממצב מאוד נח, רוחות של 20 קשר עם גלים של כחצי מטר לרוחות של מעל ל-35 קשר עם גלים שהלכו וגבהו לשלושה מטרים לפחות ואנחנו בתצורת מפרשים מלאה כשהיאכטה בהטייה גדולה. הדקות הראשונות היו מאוד מפחידות עד שהאנה השתלטה על היאכטה והצלחנו לצמצם את המפרשים. ברגע הראשון מצאתי את עצמי קפוא כשהאנה צועקת שאני צריך לרדת לטפל במפרש הראשי. גם כשירדתי בסוף עשיתי את זה בדרך הארוכה (כשאני כמובן מחובר כל הזמן לחבלי ההצלה שעל הסיפון). את שאר אחה"צ ועד השעות המאוחרות של הערב בילינו בים סוער עד שהסופה נעלמה כלא היתה.

למחרת ראינו שאנחנו מתקרבים לעבר ענן דומה. הפעם התכוננו מראש לצמצום מפרשים. כמובן שהצלחנו לעקוף את הסופה הזאת ולא נדרשנו לצמצם. סקיפרים שרגילים לשיוט "שמפניה" בוודאי ישאלו למה לא צמצמנו מראש. העניין הוא שאנחנו במירוץ וצמצום ללא צורך ממשי מעט אותנו. לכן מתכוננים לצמצום אבל מצמצמים ממש ברגע האחרון. 

הנה סרטון ממקרה אחר שבו שייטנו מצומצמים ברוחות חזקות...

אישית, היה לי היום קשה. זה התחיל עם כך שלא מצאתי את בקבוק השתייה שלי שהתגלה מתחת למזרן שלי, המשיך עם נעל שנעלמה למרות שחיברתי אותה לגומיות שנועדו לשם כך. הנעל נמצאה מתחת למפרש, לא יודע איך הגיעה לשם אבל זה קרה בדיוק כשנדרשנו להגיע לסיפון במהירות בשל מעלן שנשבר (עוד ארוע שקרה לנו). זה המשיך עם זה שהאנה ביקשה ממני לרדת מההגה משום שלא הצלחתי להשתלט על היאכטה כשהיא עם ספיניקר במשמרת הלילה.

בסופו של היום גיליתי שאיבדתי את השעון שלי. באופן מפתיע ההפסד של שעון בערך של כ-4000 ש"ח פחות הרגיז אותי מאשר שאר הדברים. אני מקווה שנמצא גם אותו מתי שהו למרות שיש סיכוי שהוא אבד במעמקי הים.

4/2

כמובן שישנתי כשחצינו את קו המשווה. הרבה ארועים עברו עלינו מאז העדכון האחרון, נכנסנו לאיזור עם רוחות מאוד חלשות. מה שאומר עבודה מאומצת על הסיפון. החלפת מפרשים תכופה וכוונונם כל הזמן. באופן מפתיע אני מאוד נהנה במשמרות האלו. העשייה עושה לי טוב למרות שהיא לא פשוטה מבחינה פיזית.

כמובן שמעבר קו המשווה הוא אירוע בפני עצמו על היאכטה, כאשר הצבים הקטנים והרכים שלא חצו את קו המשווה הופכים לצבים גדולים עם שריון קשה. לשם כך מגיע נפטון בכבודו ובעצמו ושופט כל אחד מהאנשים שחצו בפעם הראשונה את קו המשווה ומאשים אותם בכל מיני אשמות מגוחכות. אני הואשמתי בזה שיש לי שם משונה, בזה שאני יותר מדי איטי בתגובות שלי ובכך שחסמתי את אחד הראשים (כך נקראים השירותים ביאכטה), סיפור שלא סיפרתי כאן. אחרי שנמצאת אשם הוא מורח איזושהי עיסה מגעילה על הראש ובזה הפכת לשריון קשה.

בוב, מהנדס הספינה שחגג 70 אתמול, שיחק את נפטון באופן משכנע מאוד.

בסה’כ זה היה ממש לא נורא, דקות אחדות לאחר מכן שטפנו את הראש (במי ים, כמובן).

הנה בעלי השריון הקשה החדשים בצילום עם נפטון...

לגבי התחרות, אנחנו כרגע לא מסתכלים על המיקום שלנו. במקצה הזה, היאכטה שתגיע ראשונה לרוחות הסחר, יהיה לה היתרון הגדול ביותר. אז אנחנו בדרכנו למצוא את רוחות הסחר.

אני כאן

לאחר האסון שקרה ב-7/10 חששתי שלא אוכל להשתתף בתחרות. עד שהגענו לשדה התעופה הייתי ממש בטוח שמשהו יקרה ולא אצא לדרך. אבל, הנה אני כאן באיירלי ביץ’ בצפון מזרח קויינסלנזד אוסטרליה בורח למזגן מהחום והלחות. הגעתי לכאן עם החדשות הנהדרות שהקבוצה שלנו הגיעה למקום השני במקצה האחרון. גם לאחר ההגעה לפודיום אנחנו עדיין במקום האחרון בטבלה הכללית אבל במקום שיאפשר לנו להתקדם מעלה.

אנחנו כרגע בהכנות למירוץ אבל בין לבין יש לנו אירועים וגם הרבה זמן לעצמנו ואני ניצלתי אותו לצאת לסיור שייט יומי במחסום השוניות הגדול. חוויה מדהימה. 

איירלי ביץ’ עצמה היא מקום מקסים. יש כאן אלפי איים ואיונים. מקום מושלם לביקור עם יאכטה בתנאי שנזהרים מהמדוזות הקטלניות והתנינים האמתניים.

בינתיים התברר שסופת ציקלון נמצאת בדרך לכאן ולגרום לדחייה של הזינוק. אנחנו מחכים באורך רוח.

מה אני עושה כשאני מחכה להצטרף לרגל שלי במירוץ - המקצה הראשון - פורטסמות' לפוארטו שרי - הספרינט הימי

עד להגעתי לפונטה דה אסטה להשתתף ברגל השנייה ובמקצה השלישי של מירוץ קליפר חשבתי לשתף אתכם מה אני עושה בהקשר הישיר של המירוץ.

אז דבר ראשון אני עושה הרבה יותר ספורט מאז שנרשמתי למירוץ. מעבר ליכולת הפיזית של הרמת המפרשים, משיכת המיתרים של המפרשים וכו'... אני בטוח שהספורט שאני עושה מועיל ליכולות המנטליות והרגשיות. ככל מירוץ ובמיוחד מירוץ מרתוני כזה, מסיימים את היום תשושים. מבחינה רגשיות עדיך להיות תשוש פחות (בשל היכולת הפיזית) מאשר תשוש יותר.

אז במיוחד למרוץ, למדתי לשחות חתירה! מה שלא הצלחתי לעשות עד לאחרונה. בנוסף לשיחה, אני הולך לחדר כושר, לאחרונה התחלתי גם לשייט בסאפ בכנרת (איזה כיף שאתה גר ליד הכנרת) וכמובן מאוד חשוב, יוגה: גם למתיחת השרירים אבל גם לשיפור היכולות המנטליות.

ועכשיו נוסף דבר נוסף: מעקב די צמוד אחרי מצב היאכטות ב-Race Viewer (אין מושג איך לתרגם את זה לעברית) ועל זה בעצם באתי לספר לכם היום.

הדיווח נכון ליום שישי 8/9 בשעה 13:00 שעון ישראל (10:00 באזור זמן האוניברסלי UTC).

כרגע היאכטות נמצאות בישורת האחרונה לסיום המקצה הקצר בין תחילת המירוץ (ואיזה ארוע זה היה) לבין פוארטו שרי שנמצאת בדרום ספרד. אני לא אהיה כנה אם לא אומר שאני קצת מאוכזב שהקבוצה שלנו Washington, DC נמצאת במקום השמיני. אלא אם כן לחנה וקאמרון יש איזה שהוא ארנב בשרוול, במקרה הטוב נוכל לסיים במקום השביעי.

אבל יש סיכוי שנוכל להשיג נקודות נוספות. 

במפה מימין אפשר לשים לב שהיאכטות נמצאות בין שני קווים אדומים, אחד בצפון ואחד בדרום. האזור הזה נקרא אזור הספרינט הימי. שלושת היאכטות שיעברו את הדרך בין שני הקווים בזמן הקצר ביותר (על השעון), יקבלו שלוש נקודות, שתי נקודות ונקודה אחת.

אל תטעו. כשמדברים במירוץ כזה על ספרינט, מדובר על מרחק של כ- 180 מיילים ימיים בקו ישיר (324 ק"מ). גם אם היאכטות היו שטות בקו ישיר בין שני הקווים במהירות של 9 קשרים, היה לוקח להן 20 שעות לעבור את המסלול.

אל זה מתווספים שני פקטורים נוספים:

• רוח דרומית: הרוח מגיע כמעט בדיוק מהדרום. מכיוון שמפרשית לא יכולה לשוט ישירות מול הרוח, היאכטות חייבות לשוט בזיגזגים. פעם במפנה ימני לרוח (כלומר שהרוח נמצאת מול היאכטה בזווית מהצד הימני) ופעם במפנה שמאלי.
• אזור רוחות צר: הרוחות הטובות מתמקדות באזור צר בצד המזרחי של המסלול, מה שאומר שהמפרשיות צריכות לבצע סיבוב (שינוי זוית הרוח) יחסית בתדירות גבוהה. לא רק שהאזור צר אלא שהוא הולך ומצר כל הזמן. מה שמגדיל את תדירות הסיבובים.

לכן, מדובר כאן על אתגר גם בתחום הטקטי וגם בתחום הטכניקה של תפעול היאכטה.

מבחינה טקטית, הצוות צריך לזהות היכן מנשבות הרוחות הטובות ביותר (חזקות אבל לא יותר מדי) ולקבוע מתי נכון לעשות סיבוב או לשנות כיוון.

מבחינה טכניקה, הצוות צריך לכוון את המפרשים נכון ולבצע סיבובים באופן היעיל ביותר את הסיבובים עם מינימום איבוד זמן.

מניסיוני באימון הרביעי, חנה וקאם יודעים לשמור על מהירות גבוהה בזוויות חדות לרוח, כך שאני מקווה שהיאכטה שלנו תהיה בין שלושת היאכטות שעוברות את הספרינט הימי בזמן הקצר ביותר. מחזיק להם אצבעות.

לסיכום: הספרינט הימי הזה ארוך ומורט עצבים.