אבל לפני, מתברר ששכחתי חלק חשוב מהשייט עד לקו המשווה, איזור הדולדרום...
אז הנה:
2/2
זוכרים את השעון שאבד לפני יומיים? ובכן, ישבתי לי במחסן המפרשים, כשהצוהר הענקי של המחסן פתוח הוא מהווה מפלט נהדר מהחום הבלתי נסבל בבטן היאכטה. לרגע הצצתי הצידה והנה בפינה אני רואה את השעון! מתברר שהוא נפל מהזרוע שלי כשעזרתי בהורדת או בהעלאת מפרשים אל או מהמחסן.
הגענו למסדרון הדולדרום, אזור שבו הרבה ספינות מפרש נתקעו ללא רוחות במשך ימים ואפילו שבועות ארוכים. למזלנו, חוקי התחרות מתירים לנו להפעיל את המנוע ל-36 שעות במסדרון, שבהם אנחנו חייבים לשוט בדיוק 10 מעלות (כלומר עד 600 מייל).
אתמול היתה תורנות המטבח של ברטק ושלי. ברטק הוא השותף שלי בדרגש, מה שאומר שאני פוגש אותו רק בחילופי המשמרות ובתורנויות המטבח. לפני ארוחת הצהריים יצאתי לסיפון ולנגד עיניי נגלה מחזה מרהיב. לא זכור לי שראיתי ים כל כך שקט. תדמיינו אגם מים שקט שנפרש לאינסוף. מדי פעם להקות של דגים מעופפים ריחפו על פני המים וגם מספר ציפורים ריחפו ממעל מנסות לתפוס את הדגים. אחת מהיאכטות האחרות שטו כארבע מאות מטר מאיתנו.
לאחר תורנות מטבח יש לנו לילה שלם לישון ואנחנו גם מחליפים משמרת (כדי להכיר את שאר חברי הצוות). ומכיוון שהמשמרת שלי מתחילה ב-1300, קיבלתי עוד זמן מנוחה יקר!
בתמונה, ניתן לראות את כולנו מצטופפים בצל בשעת עדכון הצהריים בדולדרום...
6/2
לא זכור לי אי פעם שחוויתי כזאת נדנדה ברמת אנרגטית פיזית ורגשית. אתמול היה מהימים הגרועים ביותר שלי. "מה אני עושה כאן בכלל” שאלתי את עצמי אתמול במשמרת הלילה כשאני תשוש לחלוטין מהחלפת מפרשים. היום, לאחר שבפעם הראשונה מאז ימים רבים הצלחתי לישון כארבע שעות ברציפות, הרגשתי הרבה יותר טוב. אבל הטלטלה הזאת קיימת כל הזמן.
אתמול בשעות אחה"צ, כשאני בדרגש שלי, הרגשתי שהיאכטה נוטה באופן קיצוני מהרגיל ומתחילה להיות המולה למעלה. לשמחתי הייתי מוכן והדרגש שלי כוון נכון ופיסת הבד שאמורה להגן עליי מנפילה עשתה את עבודתה.
ענן הסערה הזה, הרס לנו את התוכניות. אחרי 24 שעות של התקדמות נאה כשחשבנו שכבר מצאנו את רוחות הסחר, פתאום נאלצנו לפנות לכיוון הלא נכון. היאכטות ששטו מאחורנו ראו מה קורה לנו ולקחו פנייה צפונה. מאז, אנחנו 24 שעות תחת העננים והגענו למקום התשיעי במרחק של 40 מייל מהיאכטה הקרובה ביותר אלינו. אחה"צ המצב השתפר וחזרנו לנוע בכיוון הנכון, אולם נצטרך הרבה מזל להתקדם מעבר למיקומנו. כרגע כל מה שאנחנו יכולים זה לשוט בצורה הטובה יותר, לנהוג בקו ישר ככל האפשר ולכוון מפרשים בהתאם.
8/2
כמות הכוכבים שרואים בלילה בהיר בים הפתוח זה אחד הדברים עוצרי הנשימה. במשמרת של בין 19 ל-23 ראינו כמובן את אוריין, את הצלב הדרומי, אבל גם את העגלה הגדולה זורחת ואפילו את כוכב הצפון! במשמרת השחר ראינו את מערכת עקרב המדהימה ואת ונוס והירח זורחים ביחד.
הדברים האלה הם אלה שעוזרים לי להמשיך הלאה במטוטלת הרגשית שאני חווה.
מבחינת מקומנו. מצבנו השתפר מאוד משום שב-24 שעות האחרונות היו לנו רוחות ממש טובות ואילו היאכטות האחרות נתקעו בחורי רוח. המרחק שלנו לקבוצה המובילה הוא כ-20 מייל, שזה כלום בהתחשב שעברנו כ-3000 מיילים עד עכשיו. הכל עדיין פתוח.
9/2
אנחנו כבר מאומנים היטב בצמצום מפרשים מהיר, גם הפעם כשאנחנו רטובים עד לשד עצמותינו מגשמי מונסון. הפעם הייתי בעמדת בדיקת היגוי ומצאתי את עצמי מגיע לעמדת הקופי גריינדר עוד לפני שהתחלנו בצמצום. זה חתיכת מרחק שצריך לעבוד כשהיאכטה בהטיה של כ 60 מעלות וצריך להיות קשור כל הזמן. הרוח החזקה אפשרה לנו להתקדם עוד במיקום שלנו.
אישית, מכיוון שבשל הסערה, לא נתנו לי לנהוג ועובדת היותי ספוג במים רק העצימה את הדכדוך. למשמרת הלילה כבר יצאתי עם ביגוד סערה משום שלא יכולתי להרשות לעצמי להרטיב עוד בגדים.
היום אני במשמרת בישול. מה שאומר שאשן כל הלילה. את הזמן שבין ארוחת הבוקר לארוחת הצהריים ניצלתי לצילום כמה מערכונים בציוד המדיה. מקווה שויהיה לי אפשרות לערוך אותם. התוצאה תגיע כשנגיע לנמל הבא שלנו, האלונג ביי.
כן, מעבר למשמרות על הסיפון, יש המון תפקידים נוספים שעוברים ברוטציה: הטבחים מכינים את הארוחות במשך כל היום ודואגים לניקוי המטבח, כמובן. המהנדסים בודקים את המנוע, הנווטים ממלאים יומן כל שעה עגולה עם כל מיני נתונים (דרישה חוקית), מנקי הראשים (כך נקראים השירותים ביאכטה) דואגים להיגיינה. אחד התפקידים הקשים הוא ריקון הבילדג’, החלק שבתחתית היאכטה שדואג להתמלא במים כל הזמן. אמנם יש משאבות (ידניות) אבל כשהיאכטה בהטיה, המים נמצאים באיזור ללא משאבה ופשוט צריך להשתמש בדלי שמועבר לסיפון לשפיכה לים. אל דאגה, זה לא אומר שאנחנו טובעים, הבילדג’ מתמלא ממי הגשמים, הגלים ואפילו מהזיעה שלנו.
10/2
היום לראשונה נהגתי את היאכטה עם מפרש ספיניקר וזה היה מאתגר מאוד. מפרש הספיניקר הוא מפרש ענק שדומה קצת למצנח. ההיגוי שלו כשאנחנו אמורים לשוט בניצב לרוח בכלל לא פשוט. דבר ראשון, בניגוד לשייט חופי, אין ממש נקודת ייחוס לנהיגה. לפעמים נעזרים בעננים אבל לרוב פשוט שטים לפי כיוון המצפן. דבר שני, עם מפרש הספיניקר משבי רוח חזקים מעלים את היאכטה לרוח, כלומר גורמים לה לנוע לכיוון הרוח, מצב שאנחנו רוצים להימנע ממנו. הקיצר מדובר על עבודת סיבובי הגה גדולים ללא הפסקה. זה היה סיום נחמד למשמרת די משעממת. ביל צילם אותי בגו-פרו, מקווה שאוכל לצרף את הסרטון מאוחר יותר.
11/2
כבר כשלושה ימים אנחנו שטים ברוח די קבועה עם הספיניקר. היום יצא לי לנהוג שוב והרגשתי הרבה יותר נוח. שעת הנהיגה עברה כמו כלום. היום בערב אנחנו מצפים לפגוש חזית סוערת במיוחד ואנחנו מתכוננים למצב השרדות. לשמחתנו יש לנו מספיק מרחב על מנת לשוט עם הסופה. זה אומר מצד אחד שנשוט מהר ובנוחות יחסית ומצד שני נהיה בסופה יותר זמן.
13/2
הסופה מתחילה עם רוחות חזקות ועם חלוף השעות הים עולה והגלים שוטפים את כולנו. גלים של מים חמימים. כך שאנחנו כולנו לובשים בגדי סערה אבל נועלים קרוקס או נעל דומה. עבורי הסופה התחילה קצת לפני שהרוחות החזקות התחילו, כאשר עליתי לסיפון הקדמי להורדת היאנקי 1. לא תמיד, אבל באותו הלילה המעבר לסיפון הקדמי היה כמו מעבר לעולם אחר, מעולם של שקט יחסי בקוקפיט לעולם סוער ורטוב. הגלים היכו בנו ללא רחמים כשאנחנו נאבקים להוריד את המפרש החלוץ הגדול והכבד ביותר ביאכטה. את קיפול המפרש עשינו בזמן החלפת המשמרות משום שכל הצוות נדרש לשם קיפולו.
השייט בסערה רחוק מלהיות נעים. למרות שהתכנית המקורית היתה לשוט עם הסופה, כיוון הרוחות דרש שייט בניצב ומול לרוח. מה שאומר שהיאכטה נטטה כל הזמן בזוויות מטורפות. המשמרות עצמן די משעממות כשאנחנו יושבים בחוץ עם בגדי סערה וסופגים גלים מדי פעם. יצא לי גם לנהוג ביאכטה פעמיים, היגוי די קשה.
אלו בדיוק הימים שאני שואל את עצמי "מה אני עושה כאן?". אבל הנה, די מהר השמש יצאה והרמנו את הספיניקר ואפילו החום בבטן היאכטה נעשה סביר. הלילה אפילו כיביתי את המאוורר משום שהיה לי קר מדי.
הגרטור כנראה יתוקן רק בהלונג ביי, כך שעכשיו אנחנו מפעילים את המנוע לשם הפעלת מטפיל המים ולטעון את הסוללות של היאכטה. הטענת מכשירים פרטיים מוגבלת משום שמנוע היאכטה זולל הרבה יותר דלק מאשר הגנרטור.
והנה סרטון נוסף של שייט בסערה. אני יושב שם עם כובעי הכחול ומדבר עם בוב שלבוש במעיל האדום...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה