Translate

יום שלישי, 29 באוגוסט 2023

יאללה מתחרים - 11 יאכטות במירוץ תרגול לסיום אימון שלב 4 במרוץ הקליפר

מה לא היה לנו במירוץ הזה. זינוק צולע, המהירות הממוצעת הכי גבוהה בצי, תיקון תקלה גאוני ולבסוף סיום מורט עצבים.

אבל לפני שאני מתחיל בסיפור, אני מזמין אתכם להרשם לדף הפייסבוק שפתחתי במיוחד בשביל המירוץ. השקעתי באמצעי טכנולוגי שיאפשר לכם לקבל עדכונים שאשלח מלב ים ישירות לדף! העדכונים יהיו בעברית ובאנגלית.

יום חמישי, הלפני אחרון שלנו על פני הים נפתח במזג אוויר נעים יחסית, לאחר שינה טובה כשהיאכטה עוגנת ליד האי ווייט. מחלות הים עברו ובארוחת הבוקר הצוות נראה רענן ומוכן לתחרות מול עשר היאכטות הנוספות.

תחילת התחרות נקבעה לשעות הצהריים והשעות לפני כן נועדו לאימונים על הזנקות ולחזרות לקראת מפגן שיתקיים לפני תחילת המירוץ הרשמי (תרשמו, זינוק ב-3 בספטמבר).

ת"סים ליאכטות - הכנות למפגן הפתיחה

מפגן הפתיחה יתקיים ביום ראשון ה-3 בספטמבר ממש לפני הזינוק של המירוץ הראשון, לאחר פסטיבל של חמישה ימים שיתחיל ב-30 לאוגוסט. מזמין אתכם לצפות בו בשידור חי. 

אני רוצה לשמור על ההפתעה. אז הנה רק מספר צילומים ווידאו שלקחתי בעת החזרות למפגן.


מירוץ תרגול

בעונת חורף 2023 זכיתי להיות חלק מהצוות התחרותי של מועדון השייטים שבו אני חבר ולהתחרות בליגת החורף של שייטי כרמל. הצוות שלנו זכה במקום הראשון בקטגוריה שלנו. בסוף הבלוג יש סרטון מאחד הזינוקים של ליגת החורף בכרמל.

מירוץ התרגול שלנו היה במתכונת די דומה למירוצים בליגת החורף, רק שבמקום מסלול של מספר מיילים בודדים, היה לנו מסלול של כ-270 מיילים ימיים (כ-500 ק"מ). התחלנו מצידו המערבי של האי ווייט ושטנו ברוח קדמית אל עבר אזור שנקרא The Shambles. לפני השמבלס יש מצוף קרדינלי (1) שאותו עקפנו על הדופן השמאלית ועברנו לשייט ברוח גבית לכיוון צרפת. באזור שרבורג יש מצוף שגם אותו עקפנו על הדופן השמאלית ושוב ברוח קדמית חזרה לקו הזינוק באי ווייט.
את כל המסלול הזה עשינו במשך כ-30 שעות! התחלנו בצהרי יום חמישי וסיימנו בשעות הערב המאוחרות של יום שישי.

הזינוק

הזינוק היה ממש דומה לזינוקים שהיו לנו בליגת החורף של שייטי כרמל (פרטים טכניים נוספים בסוף הבלוג). הזינוק שלנו היה חלש מאוד ועברנו את קו הזינוק אחרונים ואחרי זמן אחרי ההזנקה. למרות שליאכטה שלנו היתה המהירות הממוצעת הגבוהה ביותר בצי ולמרות שעברנו את רוב המתחרים האחרים תוך שעות ספורות, לא הצלחנו להשיג את שלושת היאכטות המובילות.

בום טרח, תקלה!

שעות ספורות לאחר הזינוק, כשאנחנו לוקחים את היאכטה לקיצון ברוח קדמית, בדיוק לפני תחילת עליית המשמרת שלי נשמע רעש אדיר. כשעליתי למעלה אני רואה את קמרון (הסגן של הסקיפר) מסדר משהו באזור השמאלי של הסיפון. התברר שמהלחץ שהפעלנו על המיתר השמאלי העגלה שמשמשת לכיוונון המיתר החלוץ נשברה. לשמחתנו לקמרון יש תיבת קסמים עם חלקים שונים שהוא אסף בדרך. באמצעות קשרים חזקים וטבעת לא מחליקה הוא אילתר לנו עגלת חלוץ! האילתור עבד למשך כל המירוץ!

הרמת הג'ניקר

הרמת הג'ניקר התרחשה בשעות הערב המאוחרות במשמרת השנייה (שוב פעם) אבל גם כשאני חצי ישן על הדרגש שלי הרגשתי את היאכטה מתיישרת וכאילו מתחילה לרחף באוויר. הרגשה מופלאה מאין כמוה אפילו כשלא רואים את המפרש הגדול מתנפנף. במשמרת הלילה ישבתי קצת בעמדת השליטה על הג'ניקר. עמדה שבה כל הזמן משחררים ומושכים את הג'ניקר בהתאם לכיוון הרוח (אם כי בלילה פעלנו באופן יותר שמרני ומתחנו את הג'ניקר מעבר לגבול הנפנוף). לקראת הזריחה חזרנו לראות אורות מהיבשה! את אזור שרבור בצרפת.

הורדת הג'ניקר

ביום שישי שוב הגיעה תורנות המטבח שלי (ושל עוד שלושה חברי צוות). בדיוק עם עלייתי מניקוי הכלים של ארוחת הבוקר הגיע הזמן להוריד את הג'ניקר ואני הייתי ממש ליד הכבש שדרכו דוחפים את המפרש מהר מהר לבטן היאכטה. בזמן ההורדה היאכטה עברה כחצי מייל ימי (כק"מ) וזה נחשב הורדה מהירה! ושוב עברנו לרוח קדמית ולהטיות אקסטרים. אבל הפעם, בתחרות זה היה הרבה יותר כיפי!

שוב על ההגה

בזמן מירוץ חשוב מאוד לשמור על הכיוון. ובמרוץ הזה היינו צריכים לשמור על זוית מאוד חדה מול הרוח על מנת שנהיה בקו ישיר ככל האפשר לנקודת הסיום. 
בעמדת ההגאי עומדים כל הזמן שני אנשי צוות, אחד מחזיק בהגה והשני מקריא כל הזמן את הכיוונים. כאשר ההגאי מתעייף, מקריא הכיוונים מחליף אותו ואיש צוות אחר מגיע להקראת הכיוונים.

כשהייתי על ההגה ההוראה היתה לשמור על לא יותר מ-35 מעלות לכיוון הרוח המדומה, כאשר כל פעם שהכיוון עולה מעל ל-35 מעלות, חנה הסקיפרית מציצה מחלון חדר הניווט ומעירה לך. זה בהחלט עוזר לשמור על ריכוז ולשמור על הכיוון!

לאחר שירדתי מההגה קיבלתי מחמאות על כך שהצלחתי לשמור על הכיוון. כפי שניתן לראות, הרוח היתה לטובתנו ועזרה לנו להגיע ליעד הרצוי. 

סיום מורט עצבים

והנה כולנו מדברים על הסיום ועל כך שאנחנו במקום השלישי (רק אח"כ גילינו שהיינו בעצם במקום הרביעי) ובזמן וצוות המטבח שואל את עצמו אם להכין ארוחת ערב לאחר קו הסיום או לפניה, הרוח יורדת ואנחנו שטים לאיטנו במהירות של 5 קשרים לעבר קו הסיום. אלו היו שלוש שעות מורטות עצבים כאשר אנחנו רואים שהיאכטות מאחורנו מתקרבות יותר ויותר (או כך נדמה לנו). כמו ביאכטות הקטנות יותר, כל הצוות ישב במורד הרוח על מנת להוסיף עוד כמה עשריות קשרים למהירות.
את ארוחת הערב הכנו לפני הסיום ואפילו הספקנו לנקות. 

ממש בחצי השעה האחרונה של המירוץ קיבלנו בריזה שהעלתה את מהירותנו בקצת וכך חצינו את קו הסיום במקום הרביעי (לאחר שחשבנו שכבר ירדנו למקום החמישי, כי היתה יאכטה אחת שפרשה ועברה אותנו על מנוע).

אבל... לא ויתרנו על הפאב. אמנם פאב הטירה שצמוד למרינה כבר נסגר (הגענו למרינה ב-10 בלילה) אבל פאב אחר קצת יותר רחוק היה פתוח ושם הרמנו כוסות בירה לכבוד סיום המירוץ.

לילה אחרון על היאכטה ולילה אחרון בפורטסמות'

בחוף מבטחים צמודים למרינה בילינו את הלילה האחרון על היאכטה (עד לפעם הבאה). למחרת ביצענו ניקוי עמוק ליאכטה (כפי שעושים לאחר כל אימון ומירוץ), הלכנו לאכול צהריים (באותו הפאב של אתמול בלילה) והידא למלון בפורטסמות'.

התחכנית שלי היתה לצאת לאכול ולקניות בפורטסמות', אבל לאחר טבילה של כשעה באמבטיה החלטתי לאכול ארוחת ערב במלון וללכת לישון.

למחרת לקחתי אוטובוס להיתרו (היתה שביתת רכבות)...

ב-15 לאוקטובר אני טס לאורוגוואי ללג 2 של המירוץ מפונטה דל אסטה, אורוגוואי לקייפ טאון, דרום אפריקה. וכפי שכבר כתבתי, תוכלו לקבל עדכונים מלב ים בדף הפייסבוק.


ולמי שיש כח לקרוא חומר קצת יותר טכני, הנה תיאור של שתי שיטות ההזנקה במירוץ קליפר סובב עולם:

הזנקות

הרבה יגידו שההזנקה היא פחות חשובה כשמדובר על מקצים ארוכים כמו שמתקיימים במירוץ הקליפר סובב עולם. אולם כפי שנוכחנו לראות במירוץ התרגולת, האיחור שלנו בזינוק עלה לנו במספר מקומות.
גם במירוצים ארוכים יותר יש חשיבות לזינוק טוב ואפילו אם זה רק לשם העלאת המורל של הצוות.

במירוץ הקליפר סובב עולם (שבנוי מ-14 מקצים) יש שני סוגי הזנקות:

ההזנקה המרגשת - זינוק קווי

מי שמכיר מרוצי יאכטות קצרים (In-shore), מכיר את האדרנלין של הזינוק. הזינוק נקרא זינוק קוי משום שהוא מבוסס על קו דמיוני שנמצא בין מצוף לבין סירת השיפוט. ליאכטה אסור לעבור את הקו לפני קריאת הזינוק. מכיוון, שבניגוד למכונית מירוץ, יאכטה על מפרשים לא יכולה לזנק מעמידה, זה נראה מרהיב ומרגש לראות מספר לא מועט של יאכטות שטות בצפיפות כאשר ממש ברגע האחרון נמנעות (בתקווה) התנגשויות. 
התהליך של ההזנקה מתחיל חמש דקות לפני הזינוק עצמו, כאשר היאכטות צריכות להסתדר לפני קו ההתחלה וממשיך עם ספירה כל דקה ולבסוף ספירת עשרים השניות האחרונות. אם יאכטה עוברת את קו הזינוק לפני הזמן היא מקבלת עונש. לרוב העונש הוא סיבוב של 360 מעלות סביב עצמה, אבל לפעמים העונש יכול להיות פסילה של היאכטה.

בסרטון נראה זינוק בליגת החורף 2023 של שייטי כרמל, כאן בחיפה. בליגה הזאת זכיתי להשתתף עם צוות היאכטה אופוריה ולזכות בפרס הראשון בקטגוריה שלנו. היאכטה שעושה את הסיבוב המשוגע היא שלנו. עשינו סיבוב כזה על מנת שלא נעבור את קו הזינוק לפני הזמן.

זינוק לה-מאן Le Mans start - זינוק בלב ים

עד כמה שידוע לי זינוק לה-מאן ייחודי למירוץ קליפר. לא מזמן נודע לי שהזינוק הזה מבוסס על שיטת הההזנקה ההיסטורית של מירוץ המכוניות לה-מאן מותאמת ליאכטות. מכיוון שלעתים רבות המקצה עצמו מתחיל הרחק מהחוף ומטווח השייט של סירת השיפוט, הזינוק הזה מתבצע כשהסקיפר/ית של אחת היאכטות מנהל אותו.

התהליך של הזינוק מתחיל בהרמת המפרשים הראשיים, כאשר כל היאכטות שטות בשורה אחת בזווית חדה לרוח. 
כל אנשי הצוות שעל הסיפון העליון חייבים לעמוד מאחורי ההגאי. כאשר מושמע אות הזינוק, כל חברי הצוות רצים לעמדות שלהם ומרימים את המפרשים הקדמיים במהירות האפשרית. על מנת למנוע מצבי סיכון, כל היאכטות חייבות לשמור על כיוון זהה למשך עשר דקות לאחר הזינוק שלאחריהן המסלול של כל יאכטה חופשי.

יום שבת, 19 באוגוסט 2023

החיים באלכנוס - גרסת האקסטרים - אימון שלב 4 תחרות קליפר

.כשלפתע אתה מרגיש את היאכטה מתאזנת, הכול נהיה יותר שקט, האווירה ביאכטה נהיית קלילה יותר, אפילו מזג האוויר מרגיש נח. כשזו התחושה אתה יודע שאתה שט ברוח גבית.

כאשר שטים ברוח גבית בעצם שטים עם הרוח, הכול הרבה יותר נעים. אורחים או שייטים מתחילים חושבים שהיאכטה נעה יותר לאט משום שהם לא מרגישים את רוח הפנים, אבל הרבה פעמים מהירות השיוט יותר גבוהה, במיוחד כאשר מרימים ג'ניקר.

למזלנו, מירוץ הקליפר שט בכיוון "הנכון" מסביב לעולם, עם רוחות הסחר, כך שרוב הזמן שטים ברוח גבית. עם זאת, כשמדובר במרוץ סובב עולם "שייט קצר ברוח קדמית" פירושו מספר ימים לא מעטים בשייט מול הרוח כשהיאכטה נוטה בזוויות די גבוהות לימין ולשמאל גם ביום וגם בלילה.

הפוסט הזה מספר את חוויותיי בשייט של 24 שעות ויותר ברוח קדמית חזקה, בהטיות מטורפות בצירוף גלים גבוהים. וכפי שהבטחתי לקראת סוף הפוסט יש וידוי על הפחד הגדול ביותר שלי בזמן שייט בהטייה.

בבטן היאכטה

באחד הפוסטים על אימון שלב שתיים, כתבתי על הקשיים של החיים על יאכטה ששטה בהטייה. יאכטות 70 הפיט מגיעות להטיות הרבה יותר חזקות מאשר יאכטות 68 הפיט שעליהם התאמנו בשלב 2. 

בתמונה אנחנו רואים את איזי עושה תרגיל שממחיש את ההטיה. למעשה האזור שבו היא עושה את התרגיל הוא "מסדרון המוות" אזור מסוכן בבבטן הספינה בזמן הטיה. רוב החלקים בפנים היאכטה מאופיינים במסדרונות צרים וארוכים לאורך היאכטה.

האיזור הזה שנמצא מיד אחרי כבש הירידה מהקוקפיט לבטן היאכטה הוא אמנם צר אבל לרוחב היאכטה. אם לא נזהרים אפשר ליפול כחמישה מטרים ישר על הברזלים של הארון היבש.

ואכן, ממש בתחילת השיט, אחד מאנשי הצוות החליק שם ויצא, למזלו, רק עם שריטה עמוקה ביד (יש שם גם ברגים בנוסף לכל). אחרי המקרה הזה כולנו למדנו להיזהר בירידה מהקוקפיט (כמובן שיורדים כמו על סולם עם הפנים לכיוון המדרגות).

באימון שלב 2 ריחמו עלינו ובלילות שטנו די מאוזנים. בזמן מרוץ, לא מעטים את התנועה משום שאנשים צריכים לישון. היאכטה ממשיכה לשוט במהירות במקסימלית 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע ואם צריך לשוט בהטיה שטים בהטיה.

במצב הזה, כל פעולה דורשת אנרגיה רבה ותעצומות נפש. הקושי העיקרי שלי היה בנעילת המגפיים. ניסיתי לנעול אותם בצד של מעלה הרוח (למעלה) ובצד של מורד הרוח (למטה). בכל אחד מהצדדים היה לי קושי אחר. בלא מעט מקרים זרקתי את המגף בעצבנות, אבל השתפרתי עם הזמן. 

בהתחלה הייתי צריך לקחת אוויר לאחר נעילה של כל מגף, בהמשך רק לאחר נעילת שניהם.

כרגיל, קיבלתי את הדרגש העליון. את הזווית של הדרגשים ביאכטות קליפר אפשר לכוונן ואני לקחתי את ההמלצה של חנה הסקיפרית שלנו וכיווננתי את הדרגש בזווית של כ-20 מעלות לכיוון הקיר (במקרה שלי, הקיר הימני) ואת המזרן הנחתי באלכסון כלפי הקיר. כך, כאשר היאכטה נטתה ימינה ישנתי חלקית על הקיר ובזמן שהיא נטתה שמאלה ישנתי חלקית על הדרגש וחלקית על פיסת הבד שאמורה למנוע את נפילתך לרצפה (ואכן עשתה זאת).

באופן מפתיע, העליה לדרגש והירידה ממנו לא הייתה קשה כפי שחששתי, בעיקר משום שהמסדרון בין הדרגשים צר. כאשר נטינו שמאלה "טיפסתי" על הקיר ממול וכאשר נטינו ימינה, עליתי דרך הדרגש התחתון וגלגלתי עצמי לתוך הדרגש שלי. 

על הסיפון

באחד מהמקרים שבהם נקראתי לעבור לעמדת ההגאי, היינו בשיוט בהטייה מקסימלית. על מנת להגיע לעמדת ההגאי, הייתי צריך לצאת מהקוקפיט לצד הגבוה של היאכטה, ללכת כל הדרך אחורה ולהיכנס לעמדת ההגאי. כשהיאכטה מאוזנת נדרשים לי פחות משלושים שניות להגיע לעמדה. אבל, בעת ההטיה המקסימלית נדרשו לי כשלוש דקות לעשות את אותו המסלול הקצר:
תחילה יש לטפס על הצד של הסיפון (כמו טיפוס הרים), אח"כ יש לעבור בזהירות לכל האורך, כל זאת תוך כדי שהייתי צריך לשמור על עצמי רתום ליאכטה באמצעות הרתמות וכבלי החיים: להתחבר לכבל חיים הבא באמצעות הרתמה הקצרה ואז לנתק את הרתמה הארוכה מכבל החיים הקודם ולחבר אותה לכבל החיים החדש ולנתק את הרתמה הקצרה. כך שלוש פעמים! וכמובן שלפני שעברתי להגה נחתי עוד מספר דקות מהמסע.


כך שגם על הסיפון, כל פעולה דורשת הרבה יותר אנרגיה וזמן. אפילו סידור החבלים על הסיפון שהיא פעילות הכרחית מאמצת מאוד. 

טוב, אז מה היה הפחד הגדול ביותר שלי. האם זה היה אזור הסכנה שנמצא מיד לאחר כבש הירידה? לא! האם זה היה הפחד ליפול מהדרגש העליון? לא! האם זה היה הפחד מלעלות לסיפון הקדמי? טוב בהתחלה כן, אבל אח"כ גם זה עבר...

הפחד הגדול ביותר שלי היה דווקא מהראשים😁. כשאומרים "ראש" (Head) ביאכטה לא מתכוונים לראש של איש צוות אלא לשירותים. 

ביאכטות קליפר, אין דלתות לראשים. יש פשוט בד פלסטיק שנסגר עם ריצ'רץ'. הפחד הגדול שלי היה שבעת הטיה אפול על הבד, הריצ'רץ' יקרע ואני אמצע את עצמי במצב מביך מול אנשי צוות... פחד טיפשי, אני יודע. הרי אם זה יקרה סביר להניח שגם אשבור לפחות עצם אחת.

אז אחרי שיוט, כמעט רצוף, בימים שני עד רביעי, רובו ברוחות קדמיות. ביום רביעי בערב חזרנו לעגון ליד האי ווייט כדי שנוכל להתרענן לקראת התחרות (אימון, לא התחרות האמיתית עדיין) שנערכה בימים חמישי ושישי. ועל כך בפרק הבא והאחרון (אולי) על אימון שלב 4 של מרוץ קליפר.








יום רביעי, 16 באוגוסט 2023

איפה נעלם שליש מהצוות? חוויה מטלטלת בין הגלים במשמרת הלילה - אימון שלב רביעי מרוץ הקליפר


קצת לפני חצות, לא הרבה זמן לאחר תחילת משמרת הלילה השנייה. בשייט בהטייה של 45 מעלות לפחות מול רוחות של 35 קשר לפחות ובים בגובה 3 מטר. מצאנו את עצמנו, דן ואני זוחלים לסיפון הקדמי על מנת להפיל את החלוץ הראשי (יאנקי 3 למי שמכיר) כשהגלים שוטפים אותנו. בשלב מסויים גיליתי שאיבדתי את החבל שאיתו קושרים את המפרש. לשמחתי קאט הצטרפה אלינו עם חבל נוסף וקשרה את המפרש (היא עשתה בחכמה וקשרה את החבל לחליפת ההצלה שלה). 

עם זאת, הביגוד שלי הוכיח את עצמו ומלבד שפתיים מלוחות, קצת רטיבות באזור הצווארון ובקצוות השרוול. יצאתי יבש...

בסרטון הבא רואים אנשי צוות, בבוקר, מתכוננים להרמה של המפרש שאותו הפלנו בלילה. 


זה היה כבר בלילה הראשון שבו ממש הפלגנו וכך היום הזה התחיל...

לאחר ארוחת בוקר, הרמנו עוגן (בכח הידיים), בזהירות על מיתוג החדש של היאכטה, ולאחר שיוט קצר על מנוע הרמנו מפרשים על מנת להשאר איתם עד ליום רביעי בערב (עם עצירה קצרה להורדת אשת צוות שנפצעה בקרסולה).

איזור הסולנט נמצא בין המפרצים פורטסמות וסאות'המפטון ובין האי ווייט. זהו אזור יחסית נח מבחינת רוחות וגלים, אולם כאשר עוברים את הקצה של האי ווייט מגיעים לאזור הפתוח של תעלת למנש (או התעלה האנגלית בשפת תושבי בריטניה). שם פוגשים את עוצמתו של הים.

זה ממש קו דמיוני שלפניו הים שקט ואחריו נתקלנו ברוחות של 30 קשר ומעלה (54 קמ"ש) ובגלים של 3 מטר. כל זאת בעודנו שטים מול הרוח במהירויות של בערך 10 קשר, מה שגורם לרוח המדומה להגיע ל-40 קשר וליאכטה של קליפר להיות בנטייה קבועה של מעל ל-40 מעלות.

בניגוד ליאכטות שבהם אני משייט בישראל, לקליפר יש שלושה מפרשים ואנחנו שטנו עם שלושתם. ראשי בצמצום שלישי, סטיי סייל (מפרש חלוץ שמגיע עד לשני שליש התורן בערך) וחלוץ סערה.

ומכיוון שבים הפתוח היאכטה שטה כל הזמן התחלקנו לשני צוותים לביצוע משמרות. צוות סטרבורד (ימין) וצוות שמאל. בשעות היום היו שתי משמרות של שש שעות (0700, 1300) ובלילה שלוש משמרות של ארבע שעות (1900, 2300, 0300). זאת בנוסף למטלות נוספות, כמו הכנת אוכל, בדיקה יומית של המנוע והגנרטור, ניקוי שירותים וניווט.

ועם המהירות, ההטיה והגלים הגיעה גם מחלת הים. תוך שעות ספורות יותר משליש מחברי הצוות נוטרלו ועוד מספר אנשי צוות שתפקדו באופן חלקי (ואני בתוכם).

כך הגענו ללילה סוער, עם משמרת של ששה אנשי צוות במקום עשרה ואני ביצעתי משימה שבד"כ אני מנסה להמנע ממנה: לעלות לסיפון הקדמי...

נהיגה בים סוער בלילה

טוב, לא סוער כמו ביום שלפני. את הנהיגה הראשונה שלי באימון הזה עשיתי בלילה הזה.

זה היה יום שלישי בשבוע, היום השלישי שלנו על הים. הרוחות עדיין היו חזקות והגלים גבוהים אבל בדרגה אחת פחות מהיום הקודם. וזה גם היום שבו, לראשונה בחיי, חוויתי (כנראה) מחלת ים. אמנם לא הקאתי אבל בהחלט הרגשתי רע. בעקבות שיחות עם אנשי צוות נוספים הגעתי לבחירה חשובה לחיים: להפסיק לשתות קפה. כן, מתברר שקפה מגביר מחלת ים ובנוסף הוא גם חומצי ולכן מהווה טריגר להקאות. את הקפה החלפתי בתה צמחים: מנטה או, יותר טוב, מנטה עם ג'ינג'ר (זנגוויל בעברית תקנית) ובאכילה מרובה של תפוחים ירוקים שהיו בשפע על היאכטה. היו לי כמה ימים של כאב ראש אבל זה היה עדיף על מחלת הים.

כן, כן, מאז ועד היום אני לא שותה קפה.

אבל נחזור לנהיגה. בשעת לילה (אני חושב שקצת אחרי חצות) שאל קאם מי רוצה להחליף את ההגאי הנוכחי ואני התנדבתי. מכיוון ששטנו בים גלי מול הרוח בלילה, קאם נתן לי טיפ שעזר לי מאוד כשהחרטום עולה להסיט את ההגה עם כיוון הגל ואז להחזיר אותו מהר. לקח לי מספר דקות להתרגל לזה אבל אז ממש תפסתי את זה.

קשה להסביר את החוויה הזאת, אבל דווקא בחשכה כשהגלים לא נראים, הרגשתי חיבור לקצב של הים. לתנועה המחזורית של הגלים שיש בה שילוב בין מקצב אחיד לשינוי תמידי.

החוויה הזאת עזרה לי מאוד כשנהגתי בזמן התחרות בימים שישי שבת.

בהמשך התובנה הזאת מאוד עזרה לי כשנהגתי גם ביום וגם בלילה בזמן התחרות, אבל זה סיפור לאחד הפרקים הבאים...

בפרק הבא, אספר חוויות מחיים ביאכטה ששטה בהטייה כמעט יומיים ברצף. איך עולים לדרגש העליון? איך לא נופלים ממנו? ומה היה הפחד הגדול שלי בשייט הזה (אני חושב שזה די מפתיע).


יום שבת, 12 באוגוסט 2023

זהר ממה שאתה מבקש - אימון שלב ארבע במרוץ

לפני שאני מתחיל עם האימון הרביעי, הנה תשובה למי שתוהה היכן הפוסט על האימון השלישי. אז האימון השלישי היה טוב מאוד ולראשונה הכרנו את היאכטה שבה נשוט במירוץ עצמו, הקליפר 70 (כלומר 70 פיט אורך, בערך 22 מטר). גם הרמנו ספיניקר אסימטרי (מה שנקרא בארץ ג'ניקר). אבל... היו לנו רוחות מאוד קלות כך שלא היה לי לספר מעבר לזה.

הדרך לשלב ארבע: חלוקה לצוותים (Crew Allocation Day)

בתאריך 20/5 התכנסנו חלק מהישראלים שמשתתפים במרוץ בביתו של זיו הלוי וצפינו בשידור ישיר בארוע חלוקת הצוותים. הארוע היה מותח מאוד ובו עלו הסקיפרים אחד אחד נשאלו שאלות ובמקביל נשלחו הודעות למי שצוות אליהם. 

והנה קיבלתי את הציוות שלי: הצוות של חנה! חנה היא הסקיפרית וקמרון הוא ה-AQP (בתרגום חופשי, איש הצוות המיומן הנוסף). 

הדרך לשלב ארבע: קיבלנו ספונסר!

יותר מחודשיים לאחר החלוקה לצוותים והמתנה די מטורפת, הגיעה ההודעה. הספונסר של הקבוצה שלנו היא לא אחרת מאשר עיריית וושינגטון (או יותר נכון, חברה שמארגנת ארועי ספורט ותרבות עבור העירייה). ליאכטה שלנו יש ספונסר ויש שם! Washington, DC.

מכיוון שבחרתי להשתתף במחזור האחרון של האימון הרביעי, עליתי על היאכטה כשהיא כבר ממותגת!

שבוע שהחל בים סוער והסתיים בזחילה לקו הסיום של מירוץ האימונים.


האימון הרביעי הוא הרבה יותר אמיתי. האימון מתבצע על היאכטה שעליה נשוט, מובל ע"י הסקיפרית חנה והעוזר שלה קמרון (או קם בקיצור) וגם המשתתפים הם מהצוות שלנו (במקרה שלנו הצטרפו גם ארבעה אנשי צוות מהיאכטה צ'ינגדאו שהיתה מלאה מדי). והכי חשוב כל השבוע אנחנו על הים!

אבל לפני האימון, הגיע הרגע המרגש שבו קיבלנו את הקיט שלנו: חולצה ארוכה מנדפת, מכנסי צוות קצרים, מעיל רוח שעליו רשום "צוות תחרותי" וכמובן חליפת הסערה שלנו Musto HPX! לאחר שמדדנו וגם צילמו אותנו לדף הצוות. התמקמנו ביאכטות.

כמו בכל אימון, כל אחד סיפר על עצמו וגם אמר מה הוא רוצה להשיג באימון. ואני ללא שום היסוס אמרתי שאני רוצה לחוות שייט בים סוער וללמוד איך להשיט את היאכטה במהירות הגבוהה ביותר ואני לא הייתי היחיד לבקש את זה.

ואכן דיוניסוס סיפק לנו את מבוקשנו: ים סוער בימים הראשונים ושייט בהטייה גדולה על מנת לשוט מהר ברוח קדמית...

לאחר שעברנו תדריך בטיחות והערכת צוות יצאנו בצהריי יום ראשון לים, על מנת לחזור בליל יום שבת (פרט לעצירה של 10 דקות להורדת פצועה).

היום הראשון הים היה רגוע, במהלכו ביצענו כמה תרגילי חירום, כמו אדם בים (יותר נכון, בוב בים, בובה בגודל אדם), נגררנו ע"י יאכטה ואח"כ גררנו את היאכטה חזרה ולבסוף העברנו את בוב בדינגי ליאכטה אחרת ובחזרה ובערב עגנו ליד האי ווייט.

אולי ואני הכנו ארוחת ערב בנוחות היחסית של העגינה...



למחרת היה ים אחר לחלוטין...


המשך יבוא...

רוצים להשאר מעודכנים? הרשמו כקוראי הבלוג...


יומן שייט: לג 6 - מירוץ 9 - מזהוהאי לצ'ינגדאו

 את הפוסט הזה, אני עורך בנוחות של ביתי. כן, החלטתי לוותר על חציית צפון האוקיינוס השקט.  כמובן השאלה שאני נשאל היא לגבי הבחירה שלי היא "...