14/2
היום חג וולנטיין. למרות שזהו חג שאנחנו מעדיפים לא לחגוג, אבירם חשש שאהיה היחיד שלא פותח מכתב ולכן הוסיף מכתב למועד זה גם (כמו ל-1/2, יום הנישואין שלנו ולט"ו בשבט). בסופו של דבר אני הייתי בין היחידים שפתח מכתב. שזה מעניין משום שהיו מכתבים שנפתחו באירועים משונים כמו חג העפיפונים הלאומי.
הגענו למצרי לוזון בקצה הצפוני של הפיליפינים ויש לנו פחות מ-900 מייל לסיום המירוץ. משעות הצהרים אנחנו שטים עם ספיניקר במורד הרוח, כלומר הרוח מאחורינו והמפרש שנראה כמו מצנח מושך אותנו קדימה. הרמת המפרש התרחשה בדיוק כשהייתי על ההגה. כמובן שאלה, סגן הסקיפר, לקחה את ההגה לביצוע ההרמה עצמה אבל אני נשארתי מאחורי עמדת ההגאי כך שזכיתי לראות מקצוענית נוהגת את היאכטה בזמן ההעלאה וגם נוהגת עם ספיניקר בים גלי מאוד. במשמרת הלילה עשינו את המהפך הראשון שלנו. בניגוד למה שאנחנו רגילים ביאכטות הקטנות, בקליפר מהפך דורש הכנה מדוקדקת ולוקח לפחות 5 דקות. כמו כן שמרנו מרחק מהיאכטה PSP שניצלה מצב "שעון חול" שהתרחש בלילה (לא במשמרת שלנו) ועלה לנו בשעה עד שעתים עיכוב. מצב "שעון חול" קורה כאשר המפרש מתקפל בתוך עצמו ויוצר צורה שדומה לשעון חול. למזלנו המפרש לא נפגע אבל המשמרת הקודמת נאלצה להוריד אותו ולהרים מפרש אחר.
לא ייאמן שלאחר כחמשת אלפים מיילים יאכטה עברה אותנו במרחק של כמה מאות מטרים!
אנחנו בישורת האחרונה של המירוץ ורק 50 מייל מהיאכטה המובילה כך שהכל יכול להיות. נראה איזה הפתעות נקבל בים הסיני הדרומי.
לצערנו שמענו שאחת היאכטות פנתה לפיליפינים על מנת להוריד פצוע שנפגע בשורש כף היד בסופה.
15/2
בוב שם לב שאתמול התעצבנתי. לפני השינה הארי האחראי משמרת שלנו בה לדבר איתי. אתמול במשמרת אחה"צ לא קיבלתי הזדמנות להיות על ההגה למרות שמאוד רציתי להתנסות בנהיגה עם ספיניקר (המפרש הגדול) ברוח גבית. ירדתי מהמשמרת מאוד עצבני ואני מודה שעשיתי גם שביתה איטלקית קטנה כשלא מילאתי את הלוג במשך שלוש שעות.
בוב בן ה-70 הוא המהנדס שלנו והוא מגיע מהאי ג’רסי. במקרה גם הארי מגיע מאי קטן (אם כי גדול יותר), האייל אוף מן ויש לנו עוד משתתף, דייב שמגיע מהאי ג’רסי. איזה סיכוי יש שביאכטה עם צוות של 18 איש יהיו שלושה אנשים מהאיים האלה (מדובר על טריטוריות בריטיות אוטונונומיות עם עשרות אלפי תושבים בסה"כ).
בוב סיפר לי שגם הוא חווה את אותה הבעיה כאשר רק לחלק מהמשתתפים נותנים לנהוג והם משתפרים בעוד הוא קיבל פחות זמן על ההגה.
היום קיבלתי את זמני על ההגה עם הספיניקר ברוח גבית.
אבל זה היה סוג אחר של ספיניקר משום שבלילה החלפנו את הקוד 2 לקוד 1. ככל שהקוד נמוך יותר המפרש נועד לרוחות חלשות יותר ולכן הוא גדול יותר ועשוי מחומר יותר קל ודק. הארי העריך מאוד את העובדה שהצלחתי להוריד את הספיניקר לבטן היאכטה כשהוא מכוון נכון כך שחסכנו לפחות שעה עבודה בצמרור של המפרש. כמובן שלא עדכנו את החבר'ה למעלה על חסכון הזמן וניצלנו אותו למנוחה;-)
ולמי שמתעניין, צמרור ספיניקר היא שיטת אריזה של המפרש שבה כורכים חוט צמר כל כמטר על המפרש וכך נוצרים שלושה ”נקניקים”. את הנקניקים אנחנו ”מפוצצים” בעת הנפת המפרש. מראה עוצר נשימה.
אז עכשיו אנחנו שטים ברוחות קלות במהירות של כ-6 קשר (10 קמ"ש) בים סין הדרומי מנסים לחמוק מסירת דייג ולשכנע ספינות משא ומכליות לשנות במעט את כיוונן על מנת לתת לנו לעבור (רוב הקברניטים פשוט מסרבים למרות שהם אמורים לעשות את זה על פי חוקי הדרך אבל לך תתווכח עם מכלית באורך 200 מטר).
באחד המקרים האנה לקחה את ההגה לידיה על מנת לשוט ברוח קדמית עם ספיניקר על מנת להמנע מהתנגשות. זה היה די מפחיד ועברנו את ספינת המשא במרחק של פחות מ-200 מטר (מרחק המעבר המקובל הוא בסביבות מייל).
16/2
היום ברטק ואני טבחים ונדרש למיטב יכולת האילתור שלנו. מה שיש בשפע זה שימורי פירות, חוץ מזה המצב עגום כשאפילו השמן נגמר לנו. הכלכלנית שלנו עשתה עבודה לא טובה הפעם. כמו כן היא ציידה אותנו באוכל ל-24 יום במקום ל-30. עוד סיבה להקדים. היום בבוקר לראשונה לא היה לנו גם לחם טרי (כן, מהיום התשיעי אנחנו אופים לחם טרי מדי יום) אז הגשנו דייסת שיבולת שועל. הלקוחות של המסעדה היו מרוצים. נראה איך הם יתייחסו למנות בארוחת הצהריים והערב.
17/2
הארוחות עצמן יצאו די טוב. הכרתי לאנגלים איך להכין קוסקוס! (הם לא ידעו שצריך להפריד את הגרגירים עם מזלג). בהמשך אפילו הכנתי קסטרד, סוג של קרם חם וטעים. אני חייב למצוא אבקה להכנת קסטרד בישראל.
להיות על ההגה כשיש מעט רוח זה לא פחות קשה מלנהוג ברוח חזרה מאוד. קיבלתי את ההגה מאלה (הסגנית של האנה) לאחר שעשינו מהפך עם הספיניקר על מנת שלא נתנגש בסירת דייג. בהתחלה זה היה מבלבל מאוד, מד הרוח הסתובב סביב עצמו. לקח לי מספר דקות למצוא את הכיוון הנכון כשאני מספק הרבה עבודה למי שאחראי על מיתר הספיניקר (החבל ששולט על הכיוון של הספיניקר). לצערינו הרוח נחלשה כמעט לחלוטין ולמעשה נסחפנו עם הזרם (במקרה נסחפנו לכיוון הנכון).
נכנסתי לרשימה של מי שיודע לנהוג במשמרת שלנו. עכשיו יש לנו שני ”זקנים רטנוניים” בוב וביל, שניים ב”משבר גיל העמידה” אנדריאן ואני ושלושה ”פתיתי שלג” אלן, הארי וליז.
מכיוון שלא היה לנו הרבה מה לעשות למדנו שני משחקי קוביה. אחד נקרא ’דייס’ שהוא די פשטני והשני נקרא ’פרקלר’ (או משהו כזה) שדורש יותר חשיבה אסטרטגית. בסופו של דבר הורדנו את הספיניקר והרמנו מפרש עוד יותר קל שנקרא ’ווינד סיקר”. במסגרת ההורדה השגנו שיא חדש של ’צמרור’ הספיניקר: 15 דקות בלבד! חמש דקות מהר יותר מהשיא הקודם (של המשמרת השנייה).
הדבר המרגיז באמת הוא שחמש דקות לאחר שהמשמרת השנייה עלתה, הרוח עלתה ואנחנו שטים מהר שוב;-)
עברנו את הקצה של האי הויאן וחזרנו לשוט במהירות טובה של 10 עד 12 קשרים. במשמרת הערב הצטרפו אלינו שני ציפורים בגודל של דרור. לקח להם כ-20 דקות למצוא מקום לנוח עליו. באופן מפתיע הם בחרו בחבלים הכי מתנדנדים. זה מעניין לראות אותם שומרים על איזון מושלם על חבל שמתנופף לו ברוח. בשלב מסויים אלה עברה ליד החבל, הם התעופפו ורק אחד מהם חזר והמשיך בלוליינות. לאחר כשלוש שעות עוד מישהו עבר ליד החבל וגם הציפור השני נעלם לו.
בלילה אנחנו רואים את אורות של העיר סנייה שנמצאת בקצה הדרומי של האי, כמו כן אנחנו רואים לא מעט זבל פלסטי.
עוד כ-150 מיילים לסוף המרוץ!
18/2
שייט ספיניקר ברחות עזות וגלים זה מאוד מאתגר. הפעם אלה לקחה את ההגה. בשלב מסוים אלה החליטה להוריד את הקוד 2 ולעבור לקוד 3 (בשל הרוחות). בזמן ההורדה הספיניקר נתקע ואחד המעלנים שלו נפתח. לא היתה ברירה, אלה היתה צריכה לעלות לקצה התורן על מנת להוריד את המעלן. לשם כך ארבעה גריינדרים (כולל אני) העלנו אותה תוך 20 שניות למעלה ותוך 20 שניות נוספות היא ירדה כשהמעלן בידה. איזה מזל שאנחנו משתמשים בשני מעלנים לספיניקר.
19/2
הגענו לקו הסיום! ואיזה סיום מורט עצבים זה היה!
עשרות המיילים האחרונים התאפיינו ברוחות חלשות ובתחרות צמודה מאוד עם Our Isles and Oceans (OIAO). לצערנו הם היו ממוקמים יותר טוב מבחינת הרוחות ואילו אנחנו נאלצנו להחליף מפרש ממש לפני הסיום. התוצאה היתה שהם עברו את קו הסיום כשבע דקות בלבד לפנינו. דבר מדהים בפני עצמו במירוץ של מעל לחמשת אלפי מיילים.
עכשיו אנחנו בדרך למפרץ האלונג.
בשלושה ימים הבאים נבצע ניקוי יסודי ועבודות תחזוקה ואח"כ אני מתכנן טיול למרכז וייטנאם השמשי יותר.
