לאחר סיום אחד המרוצים הארוכים (5000 מיילים) ומנוחה של שנים עשרה ימים, יצאנו למרוץ "קצרצר” של 600 מייל בלבד.
אבל לפני יומן השייט הקצר, חובה מהבלוג הקודם. סופסוף קיבלתי את הסרטון שלי נוהג עם ספיניקר ברוח צד/קדמית כהה.
3/3
הזינוק של מירוץ 8 התקיים ביום הולדתי!
כמו במירוץ הקודם, הזינוק עצמו התקיים בלב ים בזינוק לה-מן (הסבר בבלוגים הקודמים שלי). אבל לפני הזינוק היה לנו ארוע פרידה גדול, נאומים ארוכים, סיקור טלוויזיוני, הופעה מסורתית יפה וליווי של מצנחי רחיפה ממונעים בזמן "תהלוכת המפרשים", תהלוכה שבה כל היאכטות שטות בשורה ארוכה עם מפרשים מורמים.
כשיצאנו מאיזור האיים של האלונג ביי זינקנו.
במהלך השיט הספקתי לבצע שיחת וידאו עם חלק מהמשפחה וגם קיבלתי וידאו מאבירם (שישן בזמן שיחת הוידאו) שאאלץ לראות כשנגיע לסין משום שלא הספקתי להוריד אותו לפני שאבד הקשר. בכל מקרה גם קיבלתי מכתב וכרטיס ברכה שפתחתי וקראתי בשמחה. התברר שלברטק יש יומולדת כך שחגגנו ביחד על עוגה שנקנתה בעוד מועד בהאלונג. הסיכוי שלשני אנשים באותה הקבוצה יהיה יומולדת באותו היום הוא יותר גבוה ממה שחושבים, אבל מה לגבי הסיכוי שנחלוק אותו דרגש? טוב, אם לוקחים בחשבון שליז סדרה את החלוקה והיא יודעת את תאריכי הלידה אז כנראה זה לא מקרי.
בעוד כל הערב שטנו ברוחות צד חזקות במהירות מעולה, כשהתעוררתי בבוקר גיליתי שאנחנו ב’חור רוח’, איזור שהרוחות בו חלשות מאוד עד לא קיימות. כל היאכטות נתקעו באותו האיזור ורק לקראת אחה"צ קיבלנו קצת רוחות. הנהיגה באיזור כזה לא פשוטה משום שבאופן טבעי היגוי של יאכטה מתאפשר רק כשיש זרימת מים על מדף ההגה, כלומר כשהיאכטה נמצאת בתזוזה. כשהיאכטה שטה מאוד לאט מאוד מאתגר לדאוג לכך שהיאכטה תהיה בכיוון הנכון. פעם אחת במהלך התור שלי על ההגה, היאכטה איבדה היגוי לחלוטין והחלה לסטות מהכיוון, אבל לאחר מספר דקות ההיגוי חזר ולאט לאט חזרנו לכיוון הרצוי.
5/3
שוב פעם מוצא מקלט מהחום במחסן המפרשים הקריר (יחסית).
אז מה קרה מאז הדיווח הקודם? לאחר שייט עם רוחות קלילות, קיבלנו שלשום בערב רוחות חזקות. מכיוון שהשייט היה מול הרוח היאכטה שטה בהטיה גדולה. בשלב מסויים במשמרת הערב, המטבח שלח למעלה דלי מלא זבל אורגני לזרוק לים. כשזורקים זבל מהיאכטה רצוי לעמוד במורד הרוח, כלומר בצד הנמוך של היאכטה. ההטיה היתה כזאת גדולה שכאשר עברתי לצד הנמוך נאלצתי לטבול את רגליי במים ששטפו את הצד הזה של היאכטה. למרות שנעלתי סנדלים וגרביים, רגליי לא נרטבו! זאת בשל ההחלטה הנבונה לקנות גרביים אטומות למים של סיל סקין!
אתמול ברטק ואני היינו הטבחים. ניסיתם פעם להכין אוכל בהטיה של 45% ויותר? החלק הקשה יותר היה לעלות על הדרגש. הדרגש שבד”כ נמצא בגובה של כ-70 ס"מ מהרצפה פתאום ”עלה” לגובה של כמטר וחצי! לקח לי כעשרים דקות למצוא את התרגיל האקרובטי שיאפשר לי לעלות לדרגש.
היום בבוקר כבר עברנו לשוט צפונה ברוחות דרומיות שגם הביאו איתם מזג אוויר חם (כן, זו הסיבה שאני כותב את החלק הזה במחסן המפרשים).
המירוץ הנוכחי הוא קצר מאוד, רק 600 מייל. הבעיה הגדולה, שבשל הגאות והשפל יש לנו חלון כניסה של שעתיים בלבד ליום. מה שאומר שאם נסיים את המירוץ חמש דקות לאחר סגירת החלון, נצטרך לחכות 23 שעות לכניסה למעגן! כך שיש מוטיבציה גבוהה לסיים מהר. אבל לנפטון יש תכניות אחרות. היום בפגישת הצהריים האנה הביאה לנו ידיעה שאנחנו עומדים לקבל עוד 12 שעות של רוחות קלילות מאוד ולאחר מכן שייט במעלה הרוח (כלומר כשהרוח מגיעה מכיוון נקודת הסיום). מה שמוריד למספר אפסי את הסיכוי להגיע בחלון הזמן הראשון!
6/3
חוסר המזל רודף אותנו שוב! היה נראה שמצוף הדייגים רחוק כחצי ק"מ מאיתנו אבל פתאום הוא התקרב אלינו במהירות והיאכטה נעצרה. זה קרה כחמישים דקות לפני סיום המירוץ. לא ראיתי את האנה כל כך מתוסכלת. עד שנתקענו במצוף הובלנו במקצת על צ’ינגדאו ועכשיו ראינו אותם חולפים אותנו לאט לאט, כאילו על מנת להגביר את התסכול. הארי, שהיה על ההגה בשלב הזה החוויר אבל האנה הבהירה מייד שזו לא אשמתו.
הצלחנו להשתחרר מהמצוף די מהר וללא חיתוך החבל אבל זה דרש את הורדת הספיניקר והורדת האנה למים. בעקבות זאת ירדנו ממקום 8 למקום 9 במירוץ.
נלך קצת אחורה בזמן: כשברטק העיר אותנו למשמרת הזריחה (4 עד 7) הוא אמר לנו ”ברוכים הבאים למשמרת האחרונה במירוץ”. התברר שמנהלי המירוץ מעוניינים שהיאכטות יגיעו בחלון הזמן הראשון, היום. לכן, בשל הרוח האפסית, הוחלט לעצור את המירוץ בשעה 7 בבוקר. המיקום בטבלה חושב עפ"י המרחק היחסי של כל יאכטה לקו הסיום.
יש נושא שדורש הבהרה, במיוחד לשייטים הישראלים. לעומת הדייגים החאפרים בחלק המזרחי של הים התיכון, מצופי הדייג בים הסיני מסומנים היטב גם ליום וגם ללילה ובנוסף גם מכילים משדר AIS שמאפשר לנו לראות אותם גם במכשירי הניווט. עברנו עשרות מצופים כאלה במשך השיוט. כנראה החבל של המצוף שעליו נתקענו היה ארוך מדי ונסחף עם הזרם ולכן הוא נתפס במדף ההגה מבלי שראינו אותו.
אישית, נדבקתי בוירוס שעובר בין חברי הצוות ואני משתעל ומרגיש נאכס בכלליות. לכן כאשר התחלנו במוטור סיילינג (כלומר שימוש במנוע ובמפרשים על מנת להגביר מהירות) הלכתי לישון בניגוד לחלק גדול מאנשי הצוות שהתחיל בביצוע הניקיון העמוק על מנת לחסוך זמן על החוף.
בהגעה לזהואי, כל היאכטות שהגיעו (השתיים האחרונות לא הספיקו) שטו במצעד מפרשים ארוך, מתחת לגשר הארוך בין מקאו להונג-קונג לעבר המעגן שם התקבלנו בטקס מרשים ביותר.
זמן לנוח ולטייל לפני השייט צפונה לצ’ינגדאו. שם הטמפרטורה כרגע היא 5 מעלות ביום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה