29/1
בבטן היאכטה חום בלתי נסבל ועל הסיפון השמש קופחת. ב-"גאלי", המטבח וחדר האוכל ישנם שני שעונים. על אחד מהם מד חום. כאשר אנחנו מבשלים הטמפרטורה עוברת את המקסימום של המד חום: מעל 50 מעלות צלזיוס! אני כל כך שמח שהבאתי את המאווררים הנטענים שמאפשרים לי שינה מסויימת בין המשמרות.
היום, משמרת הבוקר דווקא התחילה טוב. הרגשתי רענן ומוכן למשימות השונות. כמו כן, נבחרתי לנהוג שני. לפני הנהיגה אנחנו משגיחים על ההגאי הקודם לנו. המטרה היא לנווט את היאכטה בכיוון שנקבע עם כמה שפחות סטיות. לאחר כשעה וחצי של ניסיון לעקוף את היאכטה שלפנינו עברתי לעמדת הגאי אבל לא לזמן רב. לא בגלל שנהגתי לא טוב אלא משום שרגלי הימנית פשוט בערה.
למרות טון של קרם הגנה, הרגל נשרפה.
את השאר של המשמרת ביליתי בין הסאונה בבטן היאכטה לבין ניסיון למצוא צל על הסיפון. מחר אלבש מכנסיים ארוכים.
יש לי קרם אלוורה, כך שאני מקווה שהרגל תחלים במהירות.
מבחינת מיקומינו בצי אנחנו במקום העשירי, אולם המרחק שלנו מהיאכטה המובילה הוא בסה’כ 10 מייל שזה כלום כשמדובר על מירוץ של כ-6000 מיילים. אנחנו מתקדמים יפה ושומרים על המרחק מהמובילים כך שהכל פתוח.
31/1
נכנסנו לענן סופה לא כל כך מוכנים. כשהרוח התגברה בפתאומיות, הרגשתי שאני מנסה להזיז את ההגה על מנת להחזיר את היאכטה לכיוון, אבל ההגה לא זז. בהתחלה חשבתי שזה בגלל ההתגברות הרוחות אבל אז הארי האחמ’ש שלנו רמז לי שהאנה לקחה שליטה על ההגה.
מצב הים השתנה בבת אחת ממצב מאוד נח, רוחות של 20 קשר עם גלים של כחצי מטר לרוחות של מעל ל-35 קשר עם גלים שהלכו וגבהו לשלושה מטרים לפחות ואנחנו בתצורת מפרשים מלאה כשהיאכטה בהטייה גדולה. הדקות הראשונות היו מאוד מפחידות עד שהאנה השתלטה על היאכטה והצלחנו לצמצם את המפרשים. ברגע הראשון מצאתי את עצמי קפוא כשהאנה צועקת שאני צריך לרדת לטפל במפרש הראשי. גם כשירדתי בסוף עשיתי את זה בדרך הארוכה (כשאני כמובן מחובר כל הזמן לחבלי ההצלה שעל הסיפון). את שאר אחה"צ ועד השעות המאוחרות של הערב בילינו בים סוער עד שהסופה נעלמה כלא היתה.
בבטן היאכטה חום בלתי נסבל ועל הסיפון השמש קופחת. ב-"גאלי", המטבח וחדר האוכל ישנם שני שעונים. על אחד מהם מד חום. כאשר אנחנו מבשלים הטמפרטורה עוברת את המקסימום של המד חום: מעל 50 מעלות צלזיוס! אני כל כך שמח שהבאתי את המאווררים הנטענים שמאפשרים לי שינה מסויימת בין המשמרות.
היום, משמרת הבוקר דווקא התחילה טוב. הרגשתי רענן ומוכן למשימות השונות. כמו כן, נבחרתי לנהוג שני. לפני הנהיגה אנחנו משגיחים על ההגאי הקודם לנו. המטרה היא לנווט את היאכטה בכיוון שנקבע עם כמה שפחות סטיות. לאחר כשעה וחצי של ניסיון לעקוף את היאכטה שלפנינו עברתי לעמדת הגאי אבל לא לזמן רב. לא בגלל שנהגתי לא טוב אלא משום שרגלי הימנית פשוט בערה.
למרות טון של קרם הגנה, הרגל נשרפה.
את השאר של המשמרת ביליתי בין הסאונה בבטן היאכטה לבין ניסיון למצוא צל על הסיפון. מחר אלבש מכנסיים ארוכים.
יש לי קרם אלוורה, כך שאני מקווה שהרגל תחלים במהירות.
מבחינת מיקומינו בצי אנחנו במקום העשירי, אולם המרחק שלנו מהיאכטה המובילה הוא בסה’כ 10 מייל שזה כלום כשמדובר על מירוץ של כ-6000 מיילים. אנחנו מתקדמים יפה ושומרים על המרחק מהמובילים כך שהכל פתוח.
31/1
נכנסנו לענן סופה לא כל כך מוכנים. כשהרוח התגברה בפתאומיות, הרגשתי שאני מנסה להזיז את ההגה על מנת להחזיר את היאכטה לכיוון, אבל ההגה לא זז. בהתחלה חשבתי שזה בגלל ההתגברות הרוחות אבל אז הארי האחמ’ש שלנו רמז לי שהאנה לקחה שליטה על ההגה.
מצב הים השתנה בבת אחת ממצב מאוד נח, רוחות של 20 קשר עם גלים של כחצי מטר לרוחות של מעל ל-35 קשר עם גלים שהלכו וגבהו לשלושה מטרים לפחות ואנחנו בתצורת מפרשים מלאה כשהיאכטה בהטייה גדולה. הדקות הראשונות היו מאוד מפחידות עד שהאנה השתלטה על היאכטה והצלחנו לצמצם את המפרשים. ברגע הראשון מצאתי את עצמי קפוא כשהאנה צועקת שאני צריך לרדת לטפל במפרש הראשי. גם כשירדתי בסוף עשיתי את זה בדרך הארוכה (כשאני כמובן מחובר כל הזמן לחבלי ההצלה שעל הסיפון). את שאר אחה"צ ועד השעות המאוחרות של הערב בילינו בים סוער עד שהסופה נעלמה כלא היתה.
למחרת ראינו שאנחנו מתקרבים לעבר ענן דומה. הפעם התכוננו מראש לצמצום מפרשים. כמובן שהצלחנו לעקוף את הסופה הזאת ולא נדרשנו לצמצם. סקיפרים שרגילים לשיוט "שמפניה" בוודאי ישאלו למה לא צמצמנו מראש. העניין הוא שאנחנו במירוץ וצמצום ללא צורך ממשי מעט אותנו. לכן מתכוננים לצמצום אבל מצמצמים ממש ברגע האחרון.
הנה סרטון ממקרה אחר שבו שייטנו מצומצמים ברוחות חזקות...
אישית, היה לי היום קשה. זה התחיל עם כך שלא מצאתי את בקבוק השתייה שלי שהתגלה מתחת למזרן שלי, המשיך עם נעל שנעלמה למרות שחיברתי אותה לגומיות שנועדו לשם כך. הנעל נמצאה מתחת למפרש, לא יודע איך הגיעה לשם אבל זה קרה בדיוק כשנדרשנו להגיע לסיפון במהירות בשל מעלן שנשבר (עוד ארוע שקרה לנו). זה המשיך עם זה שהאנה ביקשה ממני לרדת מההגה משום שלא הצלחתי להשתלט על היאכטה כשהיא עם ספיניקר במשמרת הלילה.
בסופו של היום גיליתי שאיבדתי את השעון שלי. באופן מפתיע ההפסד של שעון בערך של כ-4000 ש"ח פחות הרגיז אותי מאשר שאר הדברים. אני מקווה שנמצא גם אותו מתי שהו למרות שיש סיכוי שהוא אבד במעמקי הים.
4/2
כמובן שישנתי כשחצינו את קו המשווה. הרבה ארועים עברו עלינו מאז העדכון האחרון, נכנסנו לאיזור עם רוחות מאוד חלשות. מה שאומר עבודה מאומצת על הסיפון. החלפת מפרשים תכופה וכוונונם כל הזמן. באופן מפתיע אני מאוד נהנה במשמרות האלו. העשייה עושה לי טוב למרות שהיא לא פשוטה מבחינה פיזית.
כמובן שמעבר קו המשווה הוא אירוע בפני עצמו על היאכטה, כאשר הצבים הקטנים והרכים שלא חצו את קו המשווה הופכים לצבים גדולים עם שריון קשה. לשם כך מגיע נפטון בכבודו ובעצמו ושופט כל אחד מהאנשים שחצו בפעם הראשונה את קו המשווה ומאשים אותם בכל מיני אשמות מגוחכות. אני הואשמתי בזה שיש לי שם משונה, בזה שאני יותר מדי איטי בתגובות שלי ובכך שחסמתי את אחד הראשים (כך נקראים השירותים ביאכטה), סיפור שלא סיפרתי כאן. אחרי שנמצאת אשם הוא מורח איזושהי עיסה מגעילה על הראש ובזה הפכת לשריון קשה.
בוב, מהנדס הספינה שחגג 70 אתמול, שיחק את נפטון באופן משכנע מאוד.
בסה’כ זה היה ממש לא נורא, דקות אחדות לאחר מכן שטפנו את הראש (במי ים, כמובן).
הנה בעלי השריון הקשה החדשים בצילום עם נפטון...
לגבי התחרות, אנחנו כרגע לא מסתכלים על המיקום שלנו. במקצה הזה, היאכטה שתגיע ראשונה לרוחות הסחר, יהיה לה היתרון הגדול ביותר. אז אנחנו בדרכנו למצוא את רוחות הסחר.
מרתק ! אני כולי קנאה !
השבמחק