וידאו מדהים, לא?
גם אם הטלפון שלי היה טעון וגם אם הוא היה עליי, לא הייתי יכול לצלם את הוידאו הזה. פשוט משום שהייתי בזמן הזה בבטן היאכטה מגיש אוכל לתשעה עשר אנשים רעבים בזמן שהיאכטה בהטיה ובים גלי. והכי חשוב... הרגשתי די טוב!
מעשה שקרה כך קרה...
מיד אחרי שעברנו הדרכה, קליף, הסקיפר שלנו באימון שלב 2, שלח את אנדי ואותי ללמטה, להכין את ארוחת הצהריים. זו היתה המשמרת שלנו. כשלושת רבעי שעה לאחר מכן, הודענו לקליף שהאוכל מוכן, אבל... בדיוק עברנו מהסולנט אל התעלה האנגלית (או תעלת למנצ' בשפת שאר העולם). התחילו הרוחות החזקות והגלים והסיבובים מול הרוח והסקיפר החליט שנשמור על האוכל חם לכשעה נוספת. כך מצאנו את עצמנו דואגים שהאוכל יישאר חם כאשר היאכטה נוטה פעם לסטארבורד (ימינה) ולפורט (שמאלה).
בהטיה הרשונה לפורט, כל הצלחות עפו מהארון (למעשה חור בקיר משום שדלתות מוסיפות משקל רב ליאכטה, אבל היה אמור להיות חבל שמחזיק אותם במקום!). שמתי אותן בחור יותר מוגן. מי שמכיר יודע שהכיריים ביאכטות מונוהול נמצאות תמיד במצב מאוזן (הן תלויות על ציר) אולם הסיר מלא בשעועית ברוטב עגבניות ל-19 סועדים די הפחיד אותי ונראה כעומד להשפך בכל שינוי כיוון. הקומקום מלא המים החמים עמד על השולחן וכל פעם ששמעתי את הסקיפר צועק Helm to Li הרמתי אותו וב-Li Ho הנחתי אותו על הצד שמתחת לרוח.
שמתי לב שאנדי, שותפי היקר, לא מרגיש כל כך טוב והצאתי לו לעלות ולנשום קצת אוויר. הוא כבר לא ירד חזרה.
כך מצאתי את עצמי מגיש אוכל לבדי, לתשעה עשר אנשים שירדו במשמרות לחדר האוכל/פגישות/מנוחה. לשמחתי לאחר מכן, זיו עזר לי בשטיפת הכלים ובניקוי.
לבסוף, לאחר כשעתיים וחצי עליתי לסיפון ומצאתי כחמישה אנשים יושבים בירכתיים של היאכטה סובלים ממחלת ים.
אחרית דבר
כשאני אומר לאבירם, בן זוגי, שכל אחד יסבול ממחלת ים וגם מתי שהוא זה יקרה גם לי, הוא תמיד אומר לי, בכעס, שאני לעולם לא אבין את התחושה הנוראה שחשים כשיש סימפטומים של מחלת הים. אולי הוא צודק...
עם זאת, הייתי יותר רטנוני מהרגיל בעבודתי במטבח, זה גם יכול להיות סימפטום של מחלת ים או שפשוט רציתי להיות למעלה ולא תקוע במטבח לזמן רב?
תודות
הפעם תודה כפולה לזיו גם עם צילום הוידאו וגם על כך שהתגייס לעזור לי בשטיפת הכלים כששותפי למטלה הרגיש לא טוב.
כך נראה המטבח. כאן במצב מאוזן...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה